המוזיאון היחסית קטן במרכז העיר דורטמונד שוכן במבנה מרשים בן 150 שנה ששרד את מלחמת העולם השניה ומהווה עדות מרתקת לסגנון הארכיטקטוני של ראשית עידן התיעוש. הכניסה למוזיאון חופשית ובנוסף לתערוכות מתחלפות מומלץ להקדיש זמן לתצוגת הקבע “IMPULSE – Baukunst der Industriekultur”, שבה מוצג ההקשר האדריכלי של התרבות התעשייתית מעבר למבנים תעשייתיים טהורים. התצוגה מציגה באמצעות 24 דגמים יפייפיים כיצד מבני תעשייה ומבני ציבור עיצבו את האדריכלות המקומית מאז המאה ה-19 ואילו השפעות נתנו לעיצוב הבניין באזור. בתצוגה פרויקטים מסוגים שונים: ממתקני תעשייה כמו כבשני פלדה, דרך הסבר על תכנון שכונות הפועלים עבור פועלי המכרות, תשתיות כמו תעלות ודרכים ועד כנסיות ייחודיות ושטחים ציבוריים – כולם ממחישים את ההשפעה ההדדית בין התעשייה לאדריכלות היומיומית.
כל מבנה מוצג בדרך מוסברת באמצעות תמונות עדכניות, מודלים מדויקים ו-חומר ארכיוני היסטורי כך שניתן להבין לא רק את המראה שלו אלא גם את ההקשר החברתי והטכנולוגי שבו נוצר. התצוגה מתאימה הן לאנשים עם רקע באדריכלות והן למבקרים סקרנים שרוצים להבין את הקשר בין התעשייה לתכנון העירוני באזור.
מוזיאון שהוא חווייה של אדריכלות ואמנות מן השורה הראשונה מצדיק בהחלט ביקור בעיר האגן. הוא נקרא על שמו של אספן האמנות שיזם את הקמתו קרל ארנסט אוסטהאוס (Karl Ernst Osthaus). את הבניין עיצב עבורו תוך ירידה לפרטי פרטים האדריכל והאמן הבלגי הנרי ואן דה ולדה Henry van de Velde כחללים בסגנון אר-נובו שיתאימו להצגת אוסף האמנות של אוסטהאוס.
שווקי פשפשים בגרמניה – הזדמנות להכיר את המקומיים ולגלות עולם תרבותי עשיר
שווקי הפשפשים בגרמניה הם חלק מהתרבות המקומית ומציעים חוויה ייחודית של קניות, שיחות מעניינות, היסטוריה, וקהילתיות. בערים רבות ניתן למצוא שווקים קבועים או עונתיים, שבהם אנשים מכל שכבות האוכלוסייה מציעים למכירה פריטים שונים, תכשיטים, צעצועים ובגדי ילדים, אופניים, אוספים של מגזינים או קומיקס, תקליטים, ספרים, ציורים וחפצי אמנות אחרים, ריהוט וינטאג', כלי מטבח, צלחות, כוסות יין ובירה, ספרים, כלי כסף… אין סוף להיצע. שווקים פופולארים במיוחד מושכים לא רק תושבים מקומיים אלא גם מחפשי מציאות מערים שכנות או תיירים שמחפשים חוויה אותנטית ומיוחדת. השוק הוא מקום מצוין למצוא מזכרות אותנטיות או מתנות מקוריות. טיפ חשוב: כדאי להגיע מוקדם בבוקר כדי למצוא את הפריטים הטובים ביותר, להסתובב בין הדוכנים ולנסות מיקוח ידידותי – חלק מהכיף הוא השיחה עם המוכרים והסיפורים שמאחורי כל פריט.
מי מוכר בשווקים
בשווקים מגוון של מוכרים: בגדול ניתן לחלקם לשתי קבוצות גדולות: מקצוענים ואנשים פרטיים. לקבוצה הראשונה שייכים בעליהם של חנויות רהיטים ועתיקות שמביאות מוצרים ייחודיים, אמנים ומעצבים שמציעים עבודות יד ופריטים משוחזרים, ולעיתים גם סוחרי עתיקות מקצועניים שאוספים את הסחורה מחיסול משקי בית או ביקור בשווקים אחרים. לעתים נקראים הסוחרים כדי לרוקן מחסנים ישנים ותכולת דירות, למשל אחרי מקרי מוות במשפחה. עבור מבקרים רבים בשווקים דווקא השווקים של המוכרים הפרטיים הם המעניינים ביותר שבהם ניתן למצוא עם קצת מזל אוצרות של ממש שטרם החליפו ידיים של סוחרים מקצועיים שהעריכו את ערכם. חוויית המכירה והמפגש החברתי מושכת מוכרים פרטיים מכל שכבות האוכלוסייה – צעירים, משפחות, וסטודנטים שמגיעים מוקדם בבוקר (לעתים גם בשעות הלילה כדי לתפוס מקום מרכזי) כדי לבלות במכירה, להיפגש עם חברים ולספר סיפורים על החפצים שהם מביאים למכירה – מצויידים בשמיכת פיקניק. עבור המוכרים הפרטיים, השוק הוא הזדמנות להפטר מתכולת הבית המיותרת ולהרוויח כמה גרושים שישמשו לחופשה או להנאות קטנות אחרות – לא יותר. האווירה קלילה ושיחה עם המוכרים היא חלק בלתי נפרד מהחוויה: אפשר לשמוע סיפורים על חפצים ישנים, לקבל המלצות וללמוד על ההיסטוריה המקומית דרך הפריטים עצמם. מידי פעם מוצעת לקונים פרוסת עוגה או כוס תה מן התרמוס. השוק הופך למעין חגיגה קהילתית, שבה המסחר והמפגש האנושי משתלבים בצורה אותנטית ומהנה.
כיצד קונים והאם מתמקחים
ברוב השווקים המתמקחים הוא חלק מהחווייה. המחירים המצוינים על דוכן אינם תמיד סופיים, ובמיוחד אם קונים יותר מפריט אחד או אם הפריט ישן או פגום במקצת, אפשר להציע מחיר נמוך יותר. חשוב להקפיד על אדיבות ולחוש את האווירה – בדרך כלל המוכרים פתוחים לשיחות ונכונים למיקוח הגון. כדאי גם לבדוק את מצב הפריט, לשאול על ההיסטוריה שלו ולשמור על סבלנות – חלק מהחוויה הוא שיטוט, גילוי והפתעה.
לסיור בשווקי פשפשים אין חוקים קשיחים – מדובר בשילוב של קנייה, סקרנות, חוויה תרבותית ופגישה עם המקומיים. למבקר סקרן, השוק הוא לא רק מקום לקנות, אלא גם להרגיש את ההיסטוריה המקומית, ללמוד על טעמים, סגנונות ותרבות החפצים, ולהינות מזמן של גילוי והנאה.
קיימים מספר סוגים של שווקי פשפשים:
שווקים עירוניים קבועים – מתקיימים כל שבוע או חודש באותו מקום, בדרך כלל בכיכרות העיר או פארקים ציבוריים. בשווקים אלה תמצאו בעיקר מוכרים מקצועיים.
שווקים עונתיים או פסטיבלים – במיוחד באביב ובקיץ, עם דוכנים זמניים ומגוון רחב של פריטים מיוחדים. לדןגמא: בעיר מונסטר השוק מתקיים בחודשי הקיץ אחת לחודש ביום שבת. הוא מושך מבקרים ומוכרים רבים גם מהולנד השכנה והוא אחד האהובים בגרמניה על חובבי הפורמט.
שווקים מיוחדים – מוקדשים לנושאים מסוימים, כמו ספרים ישנים, צעצועי אספנות, ריהוט עתיק או תקליטים ואלבומים.
במידה ואתם מתעניינים בחווית שווקי הפשפשים נשמח לברר עבורכם מועדים של שווקים ולשלב את אלו במסלול הטיול האינדיבידואלי שלכם בגרמניה.
מאז שנת 2001, מוצגת בו אמנות עכשווית על פני שטח תת-קרקעי של 2,600 מטרים, ששימש כמרתף הקירור של מבשלת הבירה בעיר. ייחודו של המוזיאון טמון בהתמקדותו במצגות של אמנות באור – רבות מהמצגות נוצרו במיוחד עבור החללים החשוכים ברובם, והותאמו אליהם מבחינה אסתטית וטכנית.
מוזיאון למברוק (Lehmbruck Museum) בדואיסבורג הוא אחד המוסדות המרכזיים לאמנות מודרנית ועכשווית בחבל הרוהר ובגרמניה כולה. הוא נקרא על שמו של הפסל הגרמני וילהלם להמברוק (Wilhelm Lehmbruck), יליד העיר, ונפתח לקהל בשנת 1964. המוזיאון ממוקם בלב פארק ירוק, ומבנהו, שתוכנן על ידי האדריכל, בנו של וילהלם, מאנפרד להמברוק (Manfred Lehmbruck), נחשב ליצירת מופת של אדריכלות מודרניסטית, עם חללים מוארים הפתוחים לסביבה הטבעית.
האוסף המרכזי של תצוגת הקבע במוזיאון מבוסס על עבודותיו של להמברוק, ובמהלך השנים נרכשו 165 בעיקר פסלים. בשנת 2009 נוספו לאוסף מתוך עיזבונו 33 פסלים נוספים, 18 ציורים, 11 עבודות פסטל, 819 רישומים ו־260 הדפסים – סך הכול 1,141 יצירות. יצירות אלה הושאלו בעבר על ידי משפחתו, וכיום הן חלק בלתי נפרד מהאוסף הקבוע.
Eva AeppliJaen Tinguely & Niki de Saint PhalleWilhelm Lehmbruck מוזיאון להמברוקמוזיאון להמברוקGoeffrey Hendricks / Sky Car
מעבר לעבודות להמברוק, המוזיאון מחזיק באוסף איכותי של פיסול מודרני מגרמניה ומהעולם, כולל יצירות של אריסטיד מאיול (Aristide Maillol), אלברט ג'קומטי (Alberto Giacometti), הנרי מור (Henry Moore), נעמי רפרט (Naomi Reppart), גרהרד ריכטר (Gerhard Richter) ואחרים. בנוסף, קיימת תצוגה חשובה של ציור גרמני מהמאה ה־20, במיוחד אקספרסיוניזם – עם עבודות של אמני קבוצת "הגשר" כגון ארנסט לודוויג קירשנר (Ernst Ludwig Kirchner), אריך הקל (Erich Heckel), קרל שמידט-רוטלוף (Karl Schmidt-Rottluff), מקס פכשטיין (Max Pechstein) ואוטו מולר (Otto Mueller).
עוד מיוצגים באוסף אמנים בולטים כגון אוגוסט מאקה (August Macke), אלכסיי פון יאוולנסקי (Alexej von Jawlensky), אוסקר קוקושקה (Oskar Kokoschka), אמיל נולדה (Emil Nolde), היינריך קמפנדונק (Heinrich Campendonk), כריסטיאן רולפס (Christian Rohlfs) ויוהנס מולצאן (Johannes Molzahn). גם זרמים נוספים באמנות הגרמנית, כמו הבאוהאוס וציוריו של מקס בקמן (Max Beckmann) וארנסט וילהלם ניי (Ernst Wilhelm Nay), מוצגים לצד תצלומים והדפסים משלימים.
לצד התצוגות הקבועות מתקיימות בו תערוכות מתחלפות, סדנאות והדרכות לכל הגילים. האמנות יוצאת מדלתות המוזיאון גם לחללים הציבוריים בעיר – כולל הפסל הענק Rheinorange, יצירתו של אוטו פיינינגר (Otto Piene), שהוצב ב־1992 במקום שבו נהר הרוהר נשפך אל הריין. הפסל בגובה 25 מטר, בצבע כתום עז, מסמל את המפגש בין טבע, תעשייה ותרבות – ערכים שמוזיאון להמברוק מבטא באופן מובהק.
שילוב מרתק של פיסול, ציור, אדריכלות ונוף הופך את הביקור במוזיאון לחוויה אמנותית כוללת. עבור חובבי תרבות, מדובר באחד היעדים החשובים ביותר של אמנות בחבל הרוהר.
ממש בצמוד לרחוב החנויות המרכזי שבמרכז העיר ניתן לבקר בקתדרלה של אסן, שהיתה לאורך כמעט 1.000 שנים מקום מושבו של הפראונשטיפט (Frauenstift Essen). המונח "פראונשטיפט" מתאר מעיין מוסד נוצרי לנשים, הדומה למנזר. "קרן כנסייתית לנשים אצילות". נשות השטיפט לא חיו לפי כללי הנזירות הנוקשים של מנזרים אחרים. הכניסה למוסד לא חייבה נדרים, אלא הייתה בחירה לחיות במסגרת קהילתית בעלת אורח חיים דתי. תפקידן העיקרי של הנשים בקהילה זו היה התפילה למען נשמות המתים ובקשת חסדו ותמיכתו של האל עבור החיים. המוסד הוקם בשנת 852, על ידי הבישוף אלטהיידיס מהילדסהיים. אלטהיידיס נקבר במקום לאחר מותו בשנת 874. המוסד העניק לנשים השכלה, השפעה פוליטית ואפשרות לחיים עצמאיים יחסית. מאמצע המאה ה-10 נהנתה קהילת הנשים מתמיכתו של בית המלוכה שהעניק לה זכויות מיוחדות ואדמות נרחבות. קשרי המשפחה ההדוקים בין הגבירות המנהלות את המוסד לבין שושלת הקיסרות תרמו לתור הזהב של המנזר באסן, שנמשך עד אמצע המאה ה-11. הנשים יזמו את הקמתם של מבנים מפוארים והזמינו יצירות אמנות יקרות ערך, שרבות מהן עדיין נחשבות לחלק מאוצרות הכנסייה וניתן לראות אותם במוזיאון המרשים לצד הקתדרלה.
החיים בשטיפט
הפעילות המרכזית כללה תפילה יומית משותפת במסגרת מקהלת הכנסייה וכן תפילות סדירות למען נשמות המתים. הנשים יכלו לעזוב את המוסד בכל עת, בין אם כדי לשוב למשפחתן ובין אם כדי להינשא. עם הזמן, המקום הפך למוקד דתי ותרבותי חשוב, והקתדרלה הקשורה אליו ממשיכה להעיד על גדולתו.
סופו של השטיפט
המנזר בוטל בשנת 1803 במסגרת הרפורמות של נפוליאון, אך אוצרותיו: יצירות האמנות והפריטים הדתיים נשארו רכושה הקתדרלה של אסן.
הקתדרלה של נאומבורג היא אחת מהכנסיות הגותיות החשובות והמרשימות ביותר בגרמניה והיא מוקדשת לקדושים פטרוס ופאולוס.
המבנה הידוע היום נבנה ברובו במאות ה־13–14, אך קודמו של האתר מתוארך כבר למאה ה־11.
הקתדרלה משלבת סגנונות רומנסקי וגותי והיא ידועה במיוחד בזכות הפיסול הייחודי שבה, ובראשם דמויות התורמים – "השטיפטרים" (Stifterfiguren) – פטרוני ומקימי הקתדרלה. כל אלה העניקו לה את ההכרה כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו. אחד מחלקיה המרשימים ביותר הוא אולם המקהלה המערבי, שנבנה בסביבות 1250, והוא יצירה של פסל גותי אלמוני שנודע בכינויו "האמן מנאומבורג" (Naumburger Meister). הוא היה ככל הנראה אמן נודד מצרפת או מאזור הריין, שהביא עמו יכולת מרשימה במיוחד. בין הדמויות שיצר ניתן למצוא 12 פסלים בגודל טבעי של תורמים חשובים בני האצולה המקומית. הדמויות מוצגות בתנוחות חופשיות ועם הבעות פנים מלאות רגש ואופי – דבר נדיר באמנות ימי הביניים. הן מנציחות אנשים ממשיים, בני התקופה שהתנדבו או מימנו את הקתדרלה כחלק ממפעל דתי, פוליטי ואישי. הדמויות לבושות בלבוש אופייני למאה ה־13, ולעיתים הן נראות מופתעות, מהורהרות או משוחחות ביניהן. הידועה והמפורסמת מבין הדמויות היא הדמות הידועה בכינוי אוטה פון נאומבורג (Uta von Naumburg), שנישאה למרקיז אקארד השני ממייסני הקתדרלה. פסלה, בגלימתה המלכותית ובכובע הלבד המכסה את ראשה, הפך לסמל של יופי, אצילות וקרירות אצילית. הפסל מציג אותה בתנוחה יחודית, עיניה מושפלות קלות ופניה רציניות ומרוחקות. השקט שלה, היד המגוננת על החזה, וההבעה המופנמת – הם אלה שהפכו אותה לאחת הדמויות האיקוניות ביותר של ימי הביניים המאוחרים בגרמניה.
אוטה בקטדרלה של נאומבורג. צילום: Thomas Hummel
במאה ה־20 הפכה אוטה לדמות פופולרית במיוחד, מעבר להקשר הדתי שלה. דמותה גוייסה על ידי האידאולוגיה הנאצית והיא סימלה עבור מעצבי התרבות ברייך השלישי שילוב בין מוסר, טוהר גזעי, אצילות וריחוק רגשי – אידיאל נשי שרצו להחיל על "האם הארית". רווחת אף סברה – שהתחזקה עם השנים – לפיה ייתכן שאמנים וצוות העיצוב של דיסני הושפעו חזותית מדמותה של אוטה בעת עיצוב דמותה של המלכה הרעה בסרט שלגייה ושבעת הגמדים. אמנם לא ניתן לאשר בוודאות את ההשפעה הישירה של פסל אוטה על אמני האנימציה של אולפני דיסני, אך הדמיון חזותי אכן קיים: הבעה קרירה, העיניים האף המחודד, צווארון גבוה, קווים נוקשים אך אלגנטיים והילה של כוח נשי – כל אלה מזכירים את הדמות המאוירת של המלכה הרעה. מעבר לדמויות עצמן, הקתדרלה כולה מעוררת השתאות – היא כוללת קפלות צדדיות, עיטורי קיר, חלונות ויטראז' מוקדמים, עוגב בארוקי מרשים, וארכיטקטורה המשתנה מחלל לחלל.
הקתדרלה של נאומבורג היא אוצר אמנותי, פוליטי וחברתי מהחשובים של ימי הביניים הגרמניים. השילוב בין פיסול של דמויות אנושיות ויומיומיות עם אדריכלות מרהיבה, הופך אותה לאחת התחנות הבלתי נשכחות עבור כל שוחר היסטוריה, אמנות או תרבות.
ביקור בקתדרלה של נאומבורג מוצע על ידינו במסלול הטיול של תורינגיה. כמובן שנשמח לשלבה בכל מסלול אינדיבדואלי שכולל את האיזור בהתאם לתחומי העניין שלכם.
בארפורט פועל בית מלאכה־חנות בשם Dürerhaus השוכן בשדרות Schlösserstraße 38.
זהו מקום שפועל ברוח של מסורת אומנותית מקומית ושיתוף קהילתי. מאז 1923 יוצרים במקום תכשיטים מעוצבים בעבודת יד ודפוס ידני – במיוחד בהדפסות אריגים כחולים "בלאודרוק" של בד – בקפידה רבה ובאווירה אותנטית
ב־Dürerhaus תמצאו לא רק מוצרי אומנות ייחודיים ליום-יום אלא גם יצירות קטנות למתנות: תכשיטים, אביזרים לבית, הדפסי בד בעיצוב מסורתי – כל פריט נושא דגש על איכות, אמירה אישית וקשר בין מסורת לחידוש.
השם נבחר כמחווה סמלית לאמן הרנסנס הגרמני אלברכט דורר (Albrecht Dürer), שנחשב לדמות מופת בתחום האמנות, הדיוק, ועבודות היד. חנויות כאלה, שעוסקות בעיצוב, אמנות שימושית, דפוס, תכשיטנות או מלאכות מסורתיות, בוחרות בשם "דורר" כדי להעביר: קישור לאמנות קלאסית ולרמה גבוהה של מלאכה, דיוק תוך נאמנות למסורת מקומית.
הוואלוורטה Waid הוא צמח שממנו מפיקים צבע כחול טבעי, שנקרא גם כחול וואיד. בעבר, לפני שהגיע צבע האינדיגו מחו"ל, הוא היה המקור העיקרי לצבע כחול בתעשיית הטקסטיל באזור זה
גרמניה היא מדינה של פסטיבלים. לאורך כל השנה, בכל פינה במדינה – מהכפרים הקטנים בכל רחבי גרמניה ועד הערים הגדולות כמו ברלין המבורג וחבל הרוהר – מתקיימים פסטיבלים צבעוניים, חגיגיים, מרובי משתתפים ומלאי תוכן. חלקם מבוססים על מסורות מקומיות עתיקות, אחרים על תרבות עכשווית, ואחרים פשוט מציעים מופעים חיים לאורך ימים ארוכים ובכל מזג אויר. לסיכום, הפסטיבלים בגרמניה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית – ביטוי לחגיגת קהילה, מסורת ואמנות. הם מציעים חוויה מגוונת, חמה ובלתי נשכחת למבקרים מכל העולם. להלן כמה מן הפסטיבלים הידועים והפחות ידועים. מתוך מאות (וייתכן שיותר, לא ניתן לספור) אירועים ופסטיבלים בכל רחבי המדינה הענקית נציין אחדים רק כדי להמחיש את האוירה.
בנוסף למסלולים המוצעים שתמצאו באתר, מתוכם תוכלו לבחור את הטיול שמתאים לכם (נבצע בכיף התאמות נוספות בכל אחד מהם לתחומי העניין ולסגנון שלכם), נשמח גם לתכנן עבורכם סיור חדש לגמרי לאיזורים אלה או לייעדים אחרים בגמרניה עם נסיוננו רב השנים בתכנון וארגון טיולים והכירותינו המעמיקה את גרמניה. אנו מציעים שירותי תכנון טיולים, תוך דגש על אזורים בהם אנו מתמחים ומכירים לעומק, לצד אפשרות לתרום לכם מנסיוננו ומהכרותינו גם את שאר שאר רחבי המדינה.
ליווי מקצועי ואישי בכל שלב
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם לכל אורך הדרך – משיחת ההיכרות הראשונה בזום, דרך תכנון מפורט של אתרים שמתאימים לתחומי העניין שלכם בדגש על כאלה שאינם שגרתיים בטיולים לגרמניה ועד עדכונים שוטפים במהלך הטיול עצמו. נענה על כל השאלות, תקבלו תוכנית טיול מפורטת, המלצות עדכניות לאירועים ולפעילויות, קישורים להזמנות, ומענה בזמינות גבוהה לכל התייעצות או שינוי.
