טירת היידלברג, Schloss Heidelberg, היא מן הסמלים המזוהים ביותר עם העיר. היא מתנשאת מעל העיר העתיקה ומשקיפה על נהר הנקר Neckar ממדרון מיוער בקצה יער אודנוואלד Odenwald. מיקומה המרשים והחזות של חורבותיה הפכו אותה לאתר מפתח בזיכרון התרבותי של אירופה המסמל את התנועה הרומנטית. השלב הקדום של הטירה החל במאה ה־13, כאשר רוזני הפפאלץ Pfalz הקימו במקום מבצר הגנתי. בהמשך, עם עלייתם של הנסיכים הבוחרים של הפאלץ (נסיכי־הבחירה של הפאלץ Kurfürsten der Pfalz היו שליטי הרוזנות של חבל הפאלץ שעל הריין והיו בין אלה שחזיקו בזכות לבחור את קיסר האימפריה הרומית הקדושה – נמנו אם כן על שבעת הנסיכים הבוחרים, מעמד שהקנה להם כוח פוליטי רב והשפעה מרכזית בענייני האימפריה, במיוחד בדרום־מערב גרמניה), הפכה הטירה למושב שלטוני מרכזי במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. במהלך הדורות נוספו לה מבנים, אגפים וחצרות, כך שאין מדובר בטירה אחידה אלא ב"סלט" של סגנונות אדריכליים שנבנה והתפתח לאורך כ־400 שנה.
במאה ה־16 הגיעה הטירה לשיא פריחתה. שליטי הפאלץ אימצו את סגנון הרנסאנס הגרמני והקימו מבנים מפוארים, ובראשם ארמון אוטהיינריך, Ottheinrichsbau הקרוי על שמו של הנסיך אוטהיינריך Ottheinrich. חזית הארמון, המעוטרת בפסלים של שליטים, דמויות מיתולוגיות וסמלים של כוח ושלטון נחשבת לאחת מיצירות הרנסאנס החשובות מצפון לאלפים. הארכיטקטורה ביטאה שאיפה לחדשנות תרבותית ולהשתלבות ברוח ההומניזם האירופי. הרס הטירה קשור ישירות למלחמות אירופה של סוף המאה ה־17. במהלך מלחמת הירושה של הפאלץ כבשו כוחות צרפתיים את היידלברג והחריבו חלקים נרחבים מהטירה. שריפות נוספות ופגיעות ברק החריפו את הנזק. לאחר מכן נזנחה הטירה ולא שוקמה עוד כמקום מגורים רשמי.
במאה ה־19 חל שינוי עמוק ביחס לטירה. חורבותיה החלו להיתפס לא כסמל לכישלון, אלא כמקור השראה רומנטי. אמנים ומשוררים, בהם הצייר הבריטי ויליאם טרנר William Turner וגדול המשוררים הגרמנים יוהאן וולפגנג פון גתה Johann Wolfgang von Goethe ראו בטירה ביטוי למפגש בין טבע, היסטוריה וזמן ברוח התנועה הרומנטית. תפיסה זו הובילה למדיניות שימור ששמה לה למטרה לשמר את ההריסות כפי שהן, ולא לשחזר את המבנה לצורתו המקורית.
אחד האתרים הידועים במתחם הוא מרתף היין ובו החבית הגדולה של היידלברג, Großes Fass. החבית נבנתה במאה ה־18 ונועדה לאחסן יין שנגבה כמס מן האזור הכפרי. היא הפכה לסמל של תרבות היין המקומית ושל ראוותנות שלטונית. דמותו של פרקאו מהיידלברג, Perkeo von Heidelberg שומר החבית האגדי ומעיין ליצן חצר נטועה עמוק במסורת ובפולקלור של העיר.
במתחם הטירה שוכן גם מוזיאון הרוקחות הגרמני, Deutsches Apotheken-Museum. המוזיאון מציג את תולדות הרוקחות והרפואה באירופה כולל בתי מרקחת היסטוריים, כלי עבודה, מרשמים וסמים רפואיים. בכך הוא מוסיף רובד יומיומי ומדעי לסיפור האריסטוקרטי והצבאי של הטירה.
סביב הטירה נמצאים שרידי הגנים ההיסטוריים, ובראשם הורטוס פאלטינוס, Hortus Palatinus, שתוכנן במאה ה־17 כגן אידיאלי בסגנון רנסאנסי. הגן נחשב בזמנו לפלא אדריכלי, ביטוי לשאיפה לשלוט בטבע באמצעות תכנון גאומטרי, טרסות ונקודות תצפית.
כיום משמשת טירת היידלברג אתר תרבות פעיל. נערכים בה מופעי תיאטרון, קונצרטים, פסטיבלים וטקסים רשמיים, לצד ביקורי תיירים מכל העולם. הנוף הנשקף ממנה אל העיר היידלברג ואל עמק הנקר מחזק את מעמדה כנקודת חיבור בין עבר היסטורי עשיר לבין החיים המודרניים של העיר.
עליה קצרה של כ 350 מטרים תוביל אתכם מן העיר אל הכנסיה לטירה. כאן ניתן לרכוש כרטיס כניסה. ניתן גם לעלות באמצעו רכבת יעודית שמחברת את מרכז העיר עם הטירה ועם התצפית המרשימה Königstuhl שנמצאת בראש ההר, כ- 350 מטרים מעל העיר עם נופים יפים אל עמק הריין. את המקטע האחרון של העליה עולים ברכבת היסטורית.
