המרכז הבינלאומי לאמנות האור, השוכן במבנה אשר שימש בעבר כמבשלת הבירה Lindenbrauerei בעיר אונה (Unna), הוא ייעד מיוחד ומרתק עבור שוחרי אמנות.
מאז שנת 2001, מוצגת בו אמנות עכשווית על פני שטח תת-קרקעי של 2,600 מטרים, ששימש כמרתף הקירור של מבשלת הבירה בעיר. ייחודו של המוזיאון טמון בהתמקדותו במצגות של אמנות באור – רבות מהמצגות נוצרו במיוחד עבור החללים החשוכים ברובם, והותאמו אליהם מבחינה אסתטית וטכנית.
המוהנהזה הוא אגם מלאכותי מרהיב השוכן בצפון הזאוארלנד, כ 50 דקות נסיעה מדורטמונד, באיזור ירוק והררי. האגם נוצר בעקבות הקמת סכר המוהנה (Möhnetalsperre) בתחילת המאה ה-20.
האגם מוקף ביערות עבותים, גבעות מתונות ושבילים ציוריים, מה שהופך אותו ליעד אידיאלי לטיולים רגליים, רכיבה על אופניים, או סתם פיקניק רגוע. לאורך גדות האגם תמצאו מסלולי הליכה מסומנים, חלקם מעגליים, עם תצפיות מרהיבות על המים והסביבה. ניתן גם ללכת מקטע מן השביל המקיף את האגם כולו – כ-40 ק"מ של נוף משתנה, כפרים קטנים, וגשרים יפים.
סכר המוהנה נבנה בין השנים 1908–1913 ונחשב להישג הנדסי מרשים לתקופתו. מטרתו הייתה ויסות זרימת המים, אספקת מים לתעשייה ולחקלאות, וכן מניעת שיטפונות.
הוהנהוף – מוזיאון "הדחף ההאגני"
הוהנהוף הוא אחד מהמבנים הבודדים ששרדו ושומרו כ"יצירת אמנות כוללת" מן הסגנון הארט-נובו (שקישר בין היוגנדסטיל לבאוהאוס). מאז שנת 2015 הוא נכלל ברשימת הבתים האיקוניים "Iconic Houses" שכוללת מבנים אדריכליים יוצאי דופן מהמאה ה-20 ברחבי העולם. המבנה נחשב מונומנט בעל חשיבות יוצאת דופן. לבנייתו ועיצובו היו שותפים אמנים ואדריכלים מן השורה הראשונה.
מוזיאון למברוק (Lehmbruck Museum) בדואיסבורג הוא אחד המוסדות המרכזיים לאמנות מודרנית ועכשווית בחבל הרוהר ובגרמניה כולה. הוא נקרא על שמו של הפסל הגרמני וילהלם להמברוק (Wilhelm Lehmbruck), יליד העיר, ונפתח לקהל בשנת 1964. המוזיאון ממוקם בלב פארק ירוק, ומבנהו, שתוכנן על ידי האדריכל, בנו של וילהלם, מאנפרד להמברוק (Manfred Lehmbruck), נחשב ליצירת מופת של אדריכלות מודרניסטית, עם חללים מוארים הפתוחים לסביבה הטבעית.
האוסף המרכזי של תצוגת הקבע במוזיאון מבוסס על עבודותיו של להמברוק, ובמהלך השנים נרכשו 165 בעיקר פסלים. בשנת 2009 נוספו לאוסף מתוך עיזבונו 33 פסלים נוספים, 18 ציורים, 11 עבודות פסטל, 819 רישומים ו־260 הדפסים – סך הכול 1,141 יצירות. יצירות אלה הושאלו בעבר על ידי משפחתו, וכיום הן חלק בלתי נפרד מהאוסף הקבוע.
מעבר לעבודות להמברוק, המוזיאון מחזיק באוסף איכותי של פיסול מודרני מגרמניה ומהעולם, כולל יצירות של אריסטיד מאיול (Aristide Maillol), אלברט ג'קומטי (Alberto Giacometti), הנרי מור (Henry Moore), נעמי רפרט (Naomi Reppart), גרהרד ריכטר (Gerhard Richter) ואחרים. בנוסף, קיימת תצוגה חשובה של ציור גרמני מהמאה ה־20, במיוחד אקספרסיוניזם – עם עבודות של אמני קבוצת "הגשר" כגון ארנסט לודוויג קירשנר (Ernst Ludwig Kirchner), אריך הקל (Erich Heckel), קרל שמידט-רוטלוף (Karl Schmidt-Rottluff), מקס פכשטיין (Max Pechstein) ואוטו מולר (Otto Mueller).
עוד מיוצגים באוסף אמנים בולטים כגון אוגוסט מאקה (August Macke), אלכסיי פון יאוולנסקי (Alexej von Jawlensky), אוסקר קוקושקה (Oskar Kokoschka), אמיל נולדה (Emil Nolde), היינריך קמפנדונק (Heinrich Campendonk), כריסטיאן רולפס (Christian Rohlfs) ויוהנס מולצאן (Johannes Molzahn). גם זרמים נוספים באמנות הגרמנית, כמו הבאוהאוס וציוריו של מקס בקמן (Max Beckmann) וארנסט וילהלם ניי (Ernst Wilhelm Nay), מוצגים לצד תצלומים והדפסים משלימים.
לצד התצוגות הקבועות מתקיימות בו תערוכות מתחלפות, סדנאות והדרכות לכל הגילים. האמנות יוצאת מדלתות המוזיאון גם לחללים הציבוריים בעיר – כולל הפסל הענק Rheinorange, יצירתו של אוטו פיינינגר (Otto Piene), שהוצב ב־1992 במקום שבו נהר הרוהר נשפך אל הריין. הפסל בגובה 25 מטר, בצבע כתום עז, מסמל את המפגש בין טבע, תעשייה ותרבות – ערכים שמוזיאון להמברוק מבטא באופן מובהק.
שילוב מרתק של פיסול, ציור, אדריכלות ונוף הופך את הביקור במוזיאון לחוויה אמנותית כוללת. עבור חובבי תרבות, מדובר באחד היעדים החשובים ביותר של אמנות בחבל הרוהר.
האזור הגבעתי וההררי בגרמניה משתרע בחלקו הדרום-מזרחי של חבל נורדריין-וסטפאליה (Nordrhein-Westfalen) וחלקו גם במדינת המחוז הסן (Hessen). הוא גובל גם עם חבל הרוהר (Ruhrgebiet) ונחשב לאזור מיוער מאוד, מיושב בדלילות יחסית, ומתאפיין באופי כפרי ושקט.
האזורים הגבוהים ביותר בזאוארלנד הם הרי אדום השיער (Rothaargebirge), שבהם נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר של נורדריין-וסטפאליה – הקהלר אסטן, הkahler Asten שגובהה בגובה של 841 מטר. בנוסף לכמה פארקים יפים של שעשועים, מיגלשות ומגלשות מים, האזור נחשב לגן עדן לחובבי טבע, טיולים רגליים ואופני הרים. יש בו רשת צפופה של שבילי הליכה מוסדרים – חלקם קצרים ונוחים למשפחות, ואחרים ארוכים ואתגריים, המיועדים לצעידה של מספר ימים או שבועות (למשל ה־Rothaarsteig, שאורכו כ־154 ק"מ). המסלולים עוברים בנופים מגוונים של יערות, גבעות, נחלים, אגמים ומעיינות.
בחורף פעילים בזאוארלנד מספר אתרי סקי פופולריים, בעיקר סביב העיירה וינטרברג (Winterberg), שמהווה מרכז ספורט חורף אזורי – עם מסלולים לסקי אלפיני, סקי קרוס קאנטרי, סנואובורד ומסלולי מזחלות. האתר מתאים מאוד גם למתחילים ולמשפחות. בקיץ פועלים הרכבלים כדי להביא רוכבי דאון-היל אל תחילתם של המדרונות. ניתן ליהנות כאן ממגוון אטרקציות בטבע: שיט, שחייה באגמים, פארקי חבלים, מערות נטיפים, פארקי חיות בר ומוזיאונים אזוריים.
הפארק הממוקם כ‑30 דקות נסיעה מבירת בוואריה נחשב לפארק המים והספא הגדול והמרשים ביותר באירופה. המתחם משתרע על פני כ‑185,000 מ"ר ומציע מגוון תחומים מרשים: מגלשות אקסטרים באולם “Galaxy” תחת כיפת מתכת בגובה של כ‑25 מטר, בריכת גלים תרמית עם גלים בגובה עד 2 מטר, וגינה פתוחה מרווחת ומזמינה. מחיר הכניסה גבוה (למעלה מ 50 יורו לאדם) יחסית אך התמורה בהתאם.
המתחם מכיל כ־28 מגלשות שונות, 40 בריכות, 35 חדרי סאונה ועוד למעלה מ‑150 פעילויות רוגע וטיפוח. פארק זה מושך מדי שנה מליוני מבקרים מכל העולם ומציע חוויית מים, אטרקציות, מנוחה וספא ברמה גבוהה במיוחד.
Haus Kemnade הוא בית אחוזה מרשים בסגנון הרנסנס, השוכן סמוך לנהר הרוהר בין הערים בוכום והאטינגן. כיום משמש המקום כמרכז תרבות ומוזיאון ולצד אלה מסעדה משובחת. בין התצוגות שבו נמצאת אוסף נדיר של כלי נגינה עתיקים, תצוגה מזרח־אסייתית, וכן תערוכה של קופות חיסכון היסטוריות. ליד הבניין שוכן גם מוזיאון כפרי ובו בית חווה משוחזר מהמאה ה־18, ובית דבורים. במקום מתקיימים קונצרטים, תערוכות ואירועים תרבותיים. זהו יעד נהדר למבקרים שמבקשים לשלב טבע, תרבות והיסטוריה בביקור אחד. Haus Kemnade מייצג את חבל הרוהר במיטבו – מורשת תעשייתית, מסורת מקומית ואווירה פסטורלית.
הבית נבנה במאה ה־16 על יסודות מבנה ישן יותר, וכיום נחשב לאחד המבנים ההיסטוריים המרשימים באזור. הוא מוקף בתעלת מים ומשלב אדריכלות מרהיבה עם היסטוריה עשירה.
אנו ממליצים על עצירה בבית האחוזה בטיול אופניים על שביל נהר הרוהר.
בוכום שוכנת במרכז חבל הרוהר ומסמלת עבור רבים (יותר מאשר דורטמונד ואסן הגדולות ממנה) את חבל הרוהר החבל כולו ואת אופיו. העיר במרכזו של חבל הרוהר נתפשת בעיני רבים כאפורה שבין ערי האיזור, אך כיום היא מציעה למבקרים בה שפע של אתרים, תרבות, היסטוריה ובילויים. מוזיאון הכרייה הגרמני (Deutsches Bergbau-Museum), אחד המוזיאונים הוותיקים והגדולים בעולם המוקדשים לתחום, מציג תערוכות מרתקות על תעשיית הפחם והשפעתה על האזור ואודות הכורים עצמם. המחזמר עם המוזיקה של אדרו לוייד וובר "סטארלייט אקספרס" (Starlight Express Theater) מוצג כבר מספר עשורים כמעט יום יום כאשר משתתפיו שרים ורוקדים כשהם על גלגליות, אוניברסיטת הרוהר בבוכום מושכת סטודנטים מכל העולם, מה שתורם לאווירה הבינלאומית של העיר ועוד!
אוהבי הטבע יאהבו את הגן הבוטני של האוניברסיטה (Botanischer Garten der Ruhr-Universität Bochum). העיר מתהדרת גם בחיי לילה פעילים עם מגוון רחב של ברים, מסעדות ומועדונים, כולם מרוכזים במתחם שהמקומיים מכנים באהבה משולש ברמודה.
וורדן (Werden), פרוור של אסן המרוחק רק מספר דקות ברכבת (בקו S6) ממרכז העיר הוא רובע ציורי בדרום העיר ממש על גדות נהר הרוהר. הוא ידוע ואהוב בתור ייעד לטיול בזכות הסמטאות היפות שבמרכזו, הבתים העתיקים והאווירה הכפרית־היסטורית בלב חבל הרוהר. על הטיילת על גדות נהר הרוהר ובמרכז הישן תמצאו בתי קפה קטנים, קונדיטוריות ומסעדות עם אוכל גרמני מקומי וגם מנות מודרניות. שתי (!!) מסעדות מעוטרות כוכבי מישלן תמצאו גם כן במקום. ורדן מושכת סטודנטים בזכות הקמפוס של אוניברסיטת הפולקוונג לאמנות, מה שמוסיף לאווירה הייחודית שילוב של תרבות, היסטוריה ויצירתיות. הביקור בורדן מתאים למי שמחפש הפוגה רגועה מהעיר הגדולה ומעוניין לגלות צד אחר, מרגש ושקט של אסן.
ממש בצמוד לרחוב החנויות המרכזי שבמרכז העיר ניתן לבקר בקתדרלה של אסן, שהיתה לאורך כמעט 1.000 שנים מקום מושבו של הפראונשטיפט (Frauenstift Essen). המונח "פראונשטיפט" מתאר מעיין מוסד נוצרי לנשים, הדומה למנזר. "קרן כנסייתית לנשים אצילות". נשות השטיפט לא חיו לפי כללי הנזירות הנוקשים של מנזרים אחרים. הכניסה למוסד לא חייבה נדרים, אלא הייתה בחירה לחיות במסגרת קהילתית בעלת אורח חיים דתי. תפקידן העיקרי של הנשים בקהילה זו היה התפילה למען נשמות המתים ובקשת חסדו ותמיכתו של האל עבור החיים. המוסד הוקם בשנת 852, על ידי הבישוף אלטהיידיס מהילדסהיים. אלטהיידיס נקבר במקום לאחר מותו בשנת 874. המוסד העניק לנשים השכלה, השפעה פוליטית ואפשרות לחיים עצמאיים יחסית. מאמצע המאה ה-10 נהנתה קהילת הנשים מתמיכתו של בית המלוכה שהעניק לה זכויות מיוחדות ואדמות נרחבות. קשרי המשפחה ההדוקים בין הגבירות המנהלות את המוסד לבין שושלת הקיסרות תרמו לתור הזהב של המנזר באסן, שנמשך עד אמצע המאה ה-11. הנשים יזמו את הקמתם של מבנים מפוארים והזמינו יצירות אמנות יקרות ערך, שרבות מהן עדיין נחשבות לחלק מאוצרות הכנסייה וניתן לראות אותם במוזיאון המרשים לצד הקתדרלה.
הפעילות המרכזית כללה תפילה יומית משותפת במסגרת מקהלת הכנסייה וכן תפילות סדירות למען נשמות המתים. הנשים יכלו לעזוב את המוסד בכל עת, בין אם כדי לשוב למשפחתן ובין אם כדי להינשא. עם הזמן, המקום הפך למוקד דתי ותרבותי חשוב, והקתדרלה הקשורה אליו ממשיכה להעיד על גדולתו.
המנזר בוטל בשנת 1803 במסגרת הרפורמות של נפוליאון, אך אוצרותיו: יצירות האמנות והפריטים הדתיים נשארו רכושה הקתדרלה של אסן.
