קטגוריות
אוכל מקומי חבל הרוהר תרבות

אוכל רחוב בחבל הרוהר

חבל הרוהר הוא ליבו של כור ההיתוך התרבותי של גרמניה. עם תחילתו של עידן הפריחה התעשייתית משך אליו האזור מהגרי עבודה רבים מדרום אירופה, תורכיה, ואף מסין וויאטנם, והחל מהאביב הערבי ומלחמת האזרחים בסוריה הגיעו פליטים רבים גם מן המזרח התיכון לגרמניה.

רבים מן הפליטים מהם נשארו כמהגרים גם במטרופולין הרוהר ומכאן שההגירה מטביעה את חותמה גם על ההיצע הקולינרי הנהדר והמאוד מגוון. באזור תמצאו שלל מסעדות אותנטיות לכל תקציב ולכל כיס. ההמלצות הרבות שנכללות במסלולים שלנו הן כתובות שנבחרו ועל ידינו ומוכרים לנו אישית. תמצאו בהן ייצוג למטבח איטלקי, האסייתי והתורכי הנהדר, כמו כן פינות שונות כגן גני בירה נהדרים, דוכני מזון מהיר שנהנים בקרב הקהל המקומי ממעמד של מוסדות קולינריים מפוארים, מסעדות של אוכל גרמני מסורתי ואף מסעדות רבות המעוטרות בכוכבי מישלן. בין הטיולים שלנו לחבל המלואכה בגרמניה יש גם טיול למטיבי לסת.

קטגוריות
טיולים ומסלולים

מי אנחנו?

איתי פלדי

מורה דרך מורשה בישראל, מהנדס מכונות, נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר בגרמניה משנת 2000. עם הולדת בתי בשנת 2010 החלטתי על שינוי מקצועי: ויתרתי על מקום עבודה בטוח בתחום ההנדסה לטובת עניין מקצועי גדול עוד יותר בהדרכה, תכנון והפקת טיולים אשר במרכזם האמונה העמוקה בכך שבני האדם וסיפורם הופכים את המקומות למעניינים. האג'נדה בקליפת אגוז: קודם בני אדם: אחר כך אתרים. כך הוקמה במינסטר שבגרמניה חברת התיירות Israel mal anders ומאז אני עוסק בארגון תיירות בת קיימא (ולעיתים אף בהדרכה). משנת 2014 החברה חברה באיגוד מארגני תיירות בת קיימא Forum anders Reisen . תחילה הוצעו טיולים לישראל עברו הקהל דובר הגרמני וב 2024 נוספו יעדים מרתקים בגרמניה שמיועדים למי שמעוניין לצלול ולהבין את הייעד הנגיש, המורכב והמרתק במרכז אירופה. העיסוק המרתק בתיירות מעניק לי הגשמה עצמית וקשר יומיומי עם משפחתי וחברי בישראל. בעיקר מושכים אותי נושאים וייעדי טיולים שנמצאים מחוץ לפוקוס של תעשיית התיירות ההמונית וכן קידומו של ענף התיירות הבת קיימא: בחירת יעדי טיול ודגשים מרתקים שאינם שגרתיים עבור לקוחות שמאסו בנחילי התיירות ההמונית.

על לקוחותי נמנים מצד אחד קהלים מארצות דוברות גרמנית שמעוניינים להכיר זויות חדשות של ישראל ומצד שני גם קהלים ישראלים הסקרנים להכיר יעדים לא שגרתיים באירופה ובמיוחד בגרמניה.

ד"ר ליסה יהודה

נולדתי וגדלתי בעיר גֵרָה שבמדינת תורינגיה שבגרמניה, חייתי ולמדתי בהיידלברג, ושם פגשתי את בן זוגי מישראל. בעקבות האהבה עברתי בראשית שנות ה-2000 לישראל – ארץ שמשכה אותי מאז ומעולם. שני בניי נולדו בישראל, ובין גידול ילדים לניהול משק הבית, כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי על תקופת הצלבנים, ועבדתי כארכאולוגית וכמורת דרך. אך המולדת תמיד נשארת מולדת והבית החדש הפך להיות ארץ אהובה. כארכאולוגית, זכיתי לחשוף אוצרות חבויים שקבורים באדמה מאות ואלפי שנים ולהעניק להם קול מחדש. וכמדריכת טיולים, פגשתי אינספור אנשים מרתקים וביקרתי באתרים שכבשו את ליבי.

במהלך העשורים שבהם חייתי בישראל, תמיד חשתי געגוע לגרמניה: לערים העתיקות, ליערות לפלגי המים, לנהרות, לכפרים שבהם נדמה שגם הזמן עוצר מלכת, לטירות ולמנזרים מכוסי עצי אלון וקיסוס, לארמונות מהודרים שגם בהם הטיח מתקלף…

כבר מילדות הכרתי את הטיולים והמסעות. משפחתי הרבתה בטיולים רגליים – בין אם זה ליער הסמוך לקטוף פטריות ואוכמניות, לשדה ללקט עשבי תיבול, או לטירות, ארמונות, ופסגות הרים. אחרי כל טיול, ולו הקצר ביותר, שבים הביתה עם חוויות חדשות החודרות עמוק אל הלב – במיוחד מקומות שאיש כמעט אינו מכיר, זוכים למראות נדירים ולתחושות שלא ניתן למצוא בכל מקום. השנים בישראל העניקו לזיכרונותיי מגרמניה עומק, חדות וצבעוניות מחודשת, ועם הגעגועים הגיעה גם ההערכה למדינה עם אינספור גוונים, מקומות ידועים אך אין ספור פינות נסתרות שטרם התגלו…

ההתמחות שלי היא בתכנון והדרכת טיולים פרטיים בני ימים בודדים או ארוכים יותר בישראל וכן במקומות בהם ביליתי פרקים חשובים מחיי בגרמניה. טיולים שאותם אני מתאימה במיוחד לרצונות ולתחומי העניין של לקוחותיי.

תחומי התמחותנו מחוץ לישראל

כמובן שהיום הנורא של ה 7 לאוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הביאו עמם מכה קשה גם לתיירות לישראל והעמידו גם אותנו בפני אתגר מקצועי שהטביע את חותמו על הפעילות שלנו. לאחר מחשבה מעמיקה – הגענו להחלטה להעמיק את התמחותנו ביעדים בגרמניה. ליסה הביאה עמה ניסיון וידע יקר ערך אודות איזורים בה גדלה ולמדה בגרמניה: עמק הריין והמדינות טורינגיה וסקסוניה. ואיתי התמקד בהעמקת היכרותו עם חבל הרוהר: אזור אשר אופייו הייחודי ריתוק אותו שנים רבות, המורשת התעשייתית העשירה שלו אך מעל הכל השינוי הקיצוני והפיתוח שעבר בעשורים האחרונים. הלימוד האינטנסיבי של איזור זה, מפגשים רבים עם תושביו (רבים מהם נמנים על חוג לקוחותיו בטיולים לישראל), למעלה מ-2.000 ק"מ של רכיבה על אופניים לאורכו ולרוחבו  – כל אלה אפשרו לו להעמיק את ידיעותיו אודות התרבות, ההסיטוריה והקולינריה של האיזור ולהכיר מאות יעדים מרתקים אשר יש לו להציע עבור כל קהל יעד בדגשים שונים ומגוונים – כמעט בכל תחום אפשרי.

קטגוריות
אתרים חבל הרוהר

האמשר EMSCHRER: נהר חוזר לחיים

במשך כמאה שנים שימש נהר האמשר כתעלה פתוחה ומצחינה למי שופכין ביתיים ותעשייתיים של חלקים גדולים של חבל הרוהר – מטרופולין של מליוני תושבים.

אחרי שנים רבות של כריית פחם הקרקע בשטחים נרחבים של האיזור הפכה למעין גבינה שוויצרית ואיבדה מיציבותה, דבר שמנע בניית מערכת ביוב מאסיבית תת קרקעית העשוייה צינורות בטון – כפי שמתאפשר באיזורים עירוניים רגילים. במקום צינור שופכין, "הוקרב" לצורך העניין נהר האמשר – הוא יושר לתעלה ארוכה, קרקעיתו רוצפה בלוחות בטון גדולים והוא הפך תעלת שופכין מצחינה שכל מי שיכל היה מתרחק ממנה כמה שניתן. התעלה הובילה את מי השופכין למספר מכוני טיהור שמוקמו מחוץ לערים.

קטגוריות
חבל הרוהר

הנהרות של חבל הרוהר

4 נהרות חשובים זורמים בשטחו של חבל הרוהר

חבל הרוהר קרוי על שם נהר הרוהר אשר מהווה גם את גבולו הדרומי. במרכזו זורם ממזרח למערב נהר האמשר ואת גבולו הצפוני מגדיר נהר הליפה. הריין זורם במערבו של חבל הרוהר ושלושת הנהרות נשפכים אליו. הנהרות מילאו תמיד תפקיד חשוב ומשמעותי בעיצוב הנוף התעשייתי והחברתי של חבל הארץ והיוו כעורקי תובלה עמוד תווך מרכזי בפיתוח שלו בשל הצורך הנרחב במים לתעשיות הכבדה.

קטגוריות
חבל הרוהר תרבות

היכלי השתייה Trinkhallen

כמו בעברית, גם בגרמנית משמשת המילה קיוסק לתיאור דוכן משקאות שכונתי. בחבל הרוהר ידועים הדוכנים גם בשם האירוני "אולם שתייה" Trinkhalle למרות שמדובר תמיד בקיוסק קטנטן לממכר משקאות קלים, בירה, חטיפים, ממתקים סיגריות ועיתונים. לרוב תמצאו לצד הקיוסק שולחן קטן או שניים. היכלי השתייה הראשונים הוקמו באמצע המאה ה-19 על ידי ספקי מי שתייה בבקבוקים בערים תעשייתיות, במטרה לשפר את בריאות הציבור (מי הברז לא היו אז טובים לשתייה!). שתייה מרובה של אלכוהול בקרב העובדים במפעלי התעשייה הגדולים נחשבה בעיני החברה הבורגנית לבעיה ונתפסה כסכנה לסדר הציבורי וגם למוסר. נהוג היה לשתות בירה וברנדי במהלך העבודה, וחלק מהמעסיקים אף שילמו חלק מהמשכורת בארגזי אלכוהול. לכן, לא מפתיע שהערים והעיירות הקצו בנדיבות שטחים לשם הקמת היכלי שתייה. הרעיון של מתן אפשרות לשימוש במים "מרפאים" בא לידי ביטוי בעיצוב היכלי השתייה. הם עוצבו בהשראת הפביליונים של האריסטוקרטיה בהשראה צרפתית. בשנת 1859 תכנן אדריכל גרמני בולט בשם מרטין גרופיאוס עיצוב שהיווה דגם להיכלי שתייה בפריז, פרנקפורט, המבורג ובחבל הרוהר. אגב, גם הקיוסק הראשון של תל אביב על שדרות רוטשילד הוקם ב 1909 בהשראת אותו העיצוב של גרופיוס.

קיוסק, היכל שתייה בהרנה בחצר המוזיאון אונזר פריץ
קיוסק, היכל שתייה בהרנה בחצר המוזיאון אונזר פריץ
קטגוריות
חבל הרוהר תרבות

גזומטרים: בעבר מיכלי גז היום היכלי תרבות ופנאי

מכלי הגז בחבל הרוהר הם מרכיב מרכזי של המורשת התעשייתית של פחם ופלדה.

אלו הם מבנים עצומים שהכילו גז שנוצר כתוצר לוואי במהלך תהליכי עיבוד הפחם וייצור הפלדה. כמעט מכל נקודת תצפית גבוהה ברחבי החבל ניתן להבחין במיכלי הענק שמעצבים את קו הרקיע. המפורסם שבין הגזומטרים: הגזומטר Gasometer באוברהאוזן שהוא גם הגדול מסוגו באירופה, שנבנה ב-1929 והפך בשנים האחרונות לסמלה של העיר. הוא שימש לאחסון גז קוק שהוא תערובת של עיקר מתאן, מימן, ופחמן חד-חמצני, תערובת שהייתה בשימוש במפעלי התעשייה לצורך הפקת אנרגיה להפעלת מכונות וכתחליף לפחם. גובהו כ 120 מטרים ונפחו כ-350,000 מ"ק. תפקידו היה לגבות את המפעלים במיוחד בזמנים של צריכה גדולה בו זמנית. עם הזמן חלה ירידה בשימוש בגז תעשייתי והגזומטר יצא משימוש והוכרז כמבנה של מורשת תעשייתית המיועד לשימור. לאחר ששופץ תוך שמירה קפדנית על אופיו ומראהו המקורי הוא משמש כיום כמוזיאון לתצוגות מיוחדות, בעיקר תערוכות צילומים בנושאים סביבתיים. בבסיסו של המבנה ניתן לבקר במעין שתי קומות "רגילות" שבהם מוצגות תמונות וניתנים הסברים שונים על נושא התערוכה המתחלפת, בעוד שהחלל המרכזי החשוך שגובהו מעל 100 מטרים משמש לתצוגה של המוצג המרכזי ששם בד"כ את הדגש על המימד החוויתי. בתערוכה הנוכחית (2024-25) ממלא את החלל מסך ענק שעליו מוקרנים לרקע מוזיקה מרגיעה סרטי טבע שצולמו ברחבי העולם מתחת לפני הים. המבקרים צופים בתמונות המוקרנות כשהם עומדים או שוכבים על כריות גדולות ממש מתחת למסך.

הגזומטר של אוברהאוזן הוא המוזיאון הגדול באירופה
הגזומטר של אוברהאוזן הוא המוזיאון הגדול באירופה

ב 2023 ביקרו בתערוכה שהוצגה בגזומטר 1.35 מיליון מבקרים. גזומטרים אחרים, כמו אלה שבדויסבורג ובוופרטל הוסבו אף הם ל"מתקני" תרבות, תערוכות ואירועים. הגזומטרים מסמלים היום במידה רבה את השינוי שעבר חבל הרוהר והפיתוח של תרבות הפנאי באיזור. העובדה שהם שוקמו והוסבו לשימושים חדשים מעידה על הגישה החדשנית של האזור לשימור המורשת התעשייתית שלו, תוך יצירת ערך חדש עבור הקהילה המקומית ומבקרים.

נשמח לשלב ביקור מעמיק במוזיאון שבגזומטר ביום טיול בסביבת אוברהאוזן במסגרת טיול מתוכנן אישית לחבל הרוהר.

קטגוריות
אתרים חבל הרוהר

מושבות הכורים

יישובי הכורים (Bergarbeitersiedlungen) בחבל הרוהר היו חלק מרכזי בתהליך העיור של האזור בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. שכונות אלו הוקמו על ידי חברות הכרייה והתעשייה כדי לספק דיור לעובדים ומשפחותיהם בסמוך למכרות ולמפעלי הפלדה שבהם עבדו. השכונות נבנו לרוב על פני הקרקע של המכרה בתכנון קפדני, עם בתי מגורים קטנים עם חצרות אחוריות שבהן היה לכל דייר אפשרות לגדל בעלי חיים ולהחזיק גינה קטנה לאספקת ירקות ובעיקר: להחזיק בשובך יונים.

קטגוריות
חבל הרוהר

הכדורגל הוא החיים שלנו

חד פעמית היא תרבות הכדורגל בחבל הרוהר: מועדוני האוהדים, האיצטדיונים, הקוריוורסט עם הבירה לפני ואחרי המשחק, והיריבות בין הערים השונות – תרבות שהיא ייחודית במינה. "הלב של הכדורגל הגרמני פועם בחבל הרוהר" – כך ניסח זאת פרנץ בקנבאואר זצ"ל, מי שכונה בפי כל "הקיסר" את מה שתושבי האיזור הרוהר ידעו מזמן.

קטגוריות
חבל הרוהר תרבות

התרבות והאמנות בחבל הרוהר

עוד בהיותו מרכז תעשייתי במאה הקודמת, היה חבל הרוהר במקביל גם מוקד לתרבות ויצירה. במקביל למפעלי הפלדה והמכרות, צמחו באזור מוסדות תרבות כגון תיאטראות, בתי אופרה ומרכזי יצירה ואמנות, אשר פנו אל קהל שהגיע מקרב הפועלים הרבים, והיוו עבורו מקור לתרבות, בידור ולהעשרה. עם דעיכתן של התעשיות הכבדות, הוסבו חלק ממתקני התעשייה העצומים למוסדות תרבות מודרניים, והפכו את הרוהר לאזור שוקק אמנות עם אולמות כמו הגזומטר באוברהאוזן מוסיאון קופרזמוהלה בדאוזיבורג, המשלבים בין ההיסטוריה העשירה לעולם האמנות העכשווי.

קטגוריות
אסן בוכום דורטמונד דיסבורג חבל הרוהר

מורשת תעשייתית: מתקני הקוקס של חבל הרוהר

תנורי הקוק הענקיים הם חלק בלתי נפרד מן הנוף ומן המורשת התעשייתית של חבל הרוהר.

אחדים מ- 17 האתרים הוכרזו כאתרי מורשת בגלל תפקידם המרכזי בייצור הפלדה ומספרם הגדול של העובדים שהפעילו אותם במשך עשרות שנים. במתקן התעשייתי הענק (לעתים אורכו מאות מטרים) מחממים אבני פחם (לאחר שנגרס לחצץ גס) בטמפרטורות גבוהות (עד 1.500 מעלות צלזיוס) לכ- 20 שעות ללא נוכחות חמצן. בתהליך הופך הפחם לחומר המכונה קוקס (אין כמובן קשר לסם האסור).

קוקס
קוקס נקבובי, תוצר של שריפת הפחם ללא נוכחות חמצן תנורי הקוקס