ויימאר, עיר הרוח, האמנות והדרמה של גרמניה, מהווה יעד אידיאלי למטיילים המתעניינים בהיסטוריה, באמנות ובתרבות. העיר נגישה בקלות ברכבת, ומומלץ לשהות בה לפחות יום מלא (או שניים) כדי להיחשף לשפע הסיפורים, ולמורשת החשובה שלה. השפעתה של העיר על התרבות, ההיסטוריה והזהות הגרמנית גדולה מאוד. כאן נולדו רעיונות פוליטיים ויצירות תרבותיות ששינו את פני גרמניה וחלקם אף את אירופה כולה – מהקלאסיקה הספרותית של גתה ושילר דרך בית הספר לבאוהאוס והרפובליקה הראשונה של גרמניה, ועד מחנה הריכוז המעיד על נקודת השפל של ההיסטוריה הגרמנית ושל התרבות האנושית. ויימאר מדברת בקול רם על חירות, יצירה ואחריות היסטורית. ההיצע התרבותי, לצד אפשרויות קולינריות מגוונות, גלריות וחנויות מיוחדות, משרה תחושה של עיר גדולה ומלאת חיים, אף על פי שהעיירה בלב תורינגיה מונה כ- 65 אלף תושבים בלבד. העיר נוחה להליכה רגלית, מלאה גנים, אתרי תרבות ומוזיאונים – שילוב אידיאלי לטיול מהנה ומעשיר.
גתה ושילר, פסליהם במרכז העיר ואימאר
מגתה ועד הבאוהאוס
ויימאר מוכרת בעולם כעירם של יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר – שני עמודי התווך של הספרות הגרמנית. שניהם חיו ופעלו בעיר במאה ה־18, ובתיהם הפכו למוזיאונים מבוקרים עד היום. תחת חסותם של דוכסי סקסוניה־ויימאר, הפכה העיר למוקד תרבותי מהמעלה הראשונה, מה שהעניק לה את הכינוי "אתונה של הצפון".
איזנך היא עיירה במזרח גרמניה לשעבר המונה כ-40.000 תושבים. היא שוכנת קרוב מאוד לגבול שנמתח בין שני חלקיה של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ועד איחוד שתי המדינות. כדאי לתכנן בה ובסביבתה שהייה של יום או יומיים במסגרת טיול בתורינגיה. היא קשורה קשר הדוק לשתי דמויות חשובות: במאה ה-17 נולד בה יוהאן סבסטיאן באך. בבית שבו נולד (למרות שהדבר מעט שנוי במחלוקת) שוכן מוזיאון העוסק במלחין ועשיר בתצוגות אינטראקטיביות שממחישות את חייו כתבי־היד שלו, כלי נגינה מקוריים מהמאה ה־17 וה־18. קונצרטים של יצירותיו מתקיימות במקום תוך נגינה בכלי נקינה עתיקים מתקופתו. כמאה שנים לפני באך התגורר ופעל בעיר גם הרפורמטור מרטין לותר. תחילה הוא גר בבית משפחה מקומית בעת לימודיו ומאוחר יותר הוא הסתתר בטירת וארטבורג (Wartburg) מספר שנים בעת שנרדף על ידי מוסדות הכנסייה הקתולית ושם החל בתרגום של כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) לגרמנית על מנת שתהיה מובנת גם לפשוטי העם. לותר הביא לפיצול בין הנצרות הקתולית לנצרות הפרוטסטנטית שאותה למעשה ייסד.
ארפורט היא אחת הערים העתיקות והחשובות במזרחה של גרמניה. היא נזכרת לראשונה במאה ה-8, והתפתחה במהרה כמרכז סחר ולימוד בזכות מיקומה על דרך הסחר העתיקה ויה רגיה Via Regia. בימי הביניים הייתה העיר תחת שלטון הארכיבישוף של מיינץ, ופעלה בה אוניברסיטה חשובה, שבה למד גם מרטין לותר. לאורך הדורות שימשה העיר כמרכז דתי, כלכלי ותרבותי, וגם בתקופת החלוקה של גרמניה נותרה עיר משמעותית במזרח.
ארפורט היא עיר הבירה של מדינת המחוז תורינגיה, והיא משלבת אווירה היסטורית וקצב חיים מודרני. הרחובות העתיקים שלה, נהר הגרה Gera הזורם דרכה, הבתים בצבעים חמים, והגנים הרבים – כל אלו יוצרים תחושה ידידותית.
הקלאסיקה של תורינגיה – הנקניקייה עם התיבול המסורתי, נצלית על הגחלים בכיכר העירגשר קרמר מעל הגרההמקווה של ארפורט מן המאה ה 13מוסיקה אורבנית על גשר קרמר בלב ארפורטקטדרלת ארפורט
מה לראות בארפורט
במרכז העיר העתיקה של ארפורט נמצאים שניים מן הסמלים הבולטים שלה – הקתדרלה של ארפורט Erfurter Dom, מבנה גותי מרשים שנבנה כבר במאה ה-12. לצידו ניצב כנסיית סוורוס Severikirche, ויחד הם יוצרים את אחת מתמונות הנוף המזוהות ביותר עם העיר.
עוד גאווה מקומית היא גשר קרמר Krämerbrücke – גשר אבן מהמאה ה-14 שעליו בתים קטנים וחנויות, ואפשר ממש לטייל עליו כאילו היה רחוב קטן. זהו אחד הגשרים הבנויים היחידים באירופה שעדיין מיושבים.
למטיילים חובבי היסטוריה מומלץ לבקר ב־Augustinerkloster, מנזר אוגוסטיני שבו חי מרטין לותר כנזיר צעיר. המנזר שוחזר בקפידה וכולל גם מוזיאון קטן.
במרכז העיר תמצאו את Marktplatz עם בתי קפה, חנויות קטנות, ודוכני שוק עונתיים. כדאי מאוד לעצור בכיכר אם קצת רעבים ולטעום את הנקניקייה התורינגית – מלכת אוכל הרחוב וגאוות תוריגיה – לא מיועד לצמחונים או לשומרי כשרות. מומלץ להקדיש זמן גם לשוטטות רגלית בשכונות עם בתים עתיקים Fachwerkhäuser, ולהיכנס לאחד מגני העיר כמו Egapark, גן בוטני רחב ידיים עם מתקנים לילדים, חממות ופרחים צבעוניים.
ארפורט מציעה גם חוויות מודרניות – מוזיאונים, תיאטרון, מופעים חיים, ופסטיבלים שונים לאורך כל השנה. במיוחד מהנה הוא שוק חג המולד Erfurter Weihnachtsmarkt, אחד הגדולים בגרמניה.
היהדות בארפורט
לארפורט היסטוריה יהודית עשירה במיוחד. כבר במאה ה-11 חיה בעיר קהילה יהודית משגשגת. שרידיה נשמרו באופן יוצא דופן, וכוללים את בית הכנסת הישן Alte Synagoge – העתיק ביותר ששרד בשלמותו בצפון אירופה וכן מקווה תת-קרקעית מהמאה ה-13 הצמודה לנהר, ואת בית הקברות היהודי העתיק.
בשנת 2023 הוכר המתחם היהודי העתיק של ארפורט Komplex Jüdisch-Mittelalterliches Erbe in Erfurt כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ההכרה הזו מדגישה את חשיבותה של ארפורט בהיסטוריה של יהדות אשכנז, ואת הייחודיות בשימור הממצא הארכיאולוגי מתקופת פריחתה של הקהילה במקום. האתרים ניתנים לביקור ומלווים בתערוכות אינטראקטיביות המאפשרות להעמיק בהיסטוריה התרבותית והדתית של הקהילה היהודית בעיר.
בין השנים 1524 ל-1526 יצאו האיכרים בחלקים מגרמניה אוסטריה ושוויץ (של היום) למלחמה נגד האצולה. הם דרשו זכויות רבות יותר וביטול של עבדות הצמיתים. אך ניסיון המרד הסתיים במפלה עקובה מדם.
רקע
סביב שנת 1.500 כ-80% מהאוכלוסייה היו איכרים, כ-3% היו אצילים, ושאר האוכלוסייה חיה בערים. קבוצת האיכרים נשאה באמצעות מיסים כבדים בנטל קיום הכלכלה של המדינה ומימנו את האצולה ואת הממסד הדתי בשעה שהם עצמם היו הקבוצה הגדולה באוכלוסייה אך חסרי כל זכויות פוליטיות. במאה ה- 15 סבלה אירופה ממגפות ובצורות שהובילו למשברים כלכליים קשים והפכו את חייהם של מעמד האיכרים לבלתי אפשריים.
מתחים בין האיכרים לאדונים
האיכרים נאלצים למסור חלק גדול מהיבול ומהכנסותיהם, ובנוסף לכך גם לבצע שירותים, עבודות מלאכה עבור האצולה. נותר להם מעט מאוד למחייתם. מעיק במיוחד היה המס המכונה "מס המוות": כאשר איכר נפטר, משפחתו מחויבת למסור לאדון האחוזה את הבגד הטוב ביותר ואת חיית המשק הטובה ביותר. עול זה מוטט משפחות איכרים רבות. איכרים רבים חיים כ"צמיתים", כלומר: הם כפופים לאדון הקרקע ומחויבים לציית לו. אסור להם לשנות את מקום מגוריהם ללא רשות האדון, והם אינם חופשיים לבחור את בני זוגם לנישואין. גם בבית המשפט האיכרים תמיד מפסידים ואת ענייני הקהילה שלהם הם אינם רשאים לנהל בעצמם.
השפעת מרטין לותר הרפורמציה
בשנת 1520 מפרסם הנזיר לשעבר ומבקר הכנסייה, מרטין לותר (Martin Luther), את משנתו "על חירותו של האדם הנוצרי". בין היתר נכתב שם: "אדם נוצרי הוא אדון חופשי על כל הדברים ואינו כפוף לאיש." דבריו אלה מחזקים רבים מהאיכרים בדרישתם לסיים את עבדות הצמיתות. אך מדובר באי־הבנה: לותר לא מדבר על החיים בעולם הזה, אלא על החיים לאחר המוות. ה"חירות" שאליה הוא מתכוון היא החירות הרוחנית של האדם שנגאל מחטאיו בפני אלוהים – לא חירות ממעמד הצמית. לותר סבר שאין לבסס דרישות גשמיות על כתבי הקודש. אף על פי שהוא הכיר בקשיים שמהם סובלים האיכרים, הוא עדיין סבר שעליהם לציית לאדוניהם.
השקפתו של הרפורמטור אולריך צווינגלי (Ulrich Zwingli) היתה אחרת.
המקרא לתפיתסו הוא הבסיס לחיים נוצריים – הן בעולם הזה והן בעולם הבא. אמנם השלטון בא מאת אלוהים, אך גם השלטון כפוף לחוקי המקרא. אם הוא מפר את החוקים האלה, יש לנתינים זכות להדיחו. צווינגלי השפיע רבות על האיכרים בדרום גרמניה ומכיוון שהחוק הקיים אינו מגן על האיכרים, הם מתחילים להתבסס על מה שהם מכנים "הזכות האלוהית" – גישה חדשנית שרואה בתנ"ך את ספר החוקים התקף.
שנים־עשר המאמרים
במרץ 1525 נפגשים נציגי קהילות איכרים מדרום גרמניה בעיר החופשית ממינגן (Memmingen). העיר נחשבת למעוז הרפורמציה – התנועה שהחל בה מרטין לותר ושואפת לשנות ולחדש את הכנסייה הקתולית. נציגי האיכרים מבקשים להנהיג את "הזכות האלוהית", ומנסחים את תלונותיהם ב־שנים־עשר מאמרים שבאמצעותם הם מתכוונים לבוא בדרישות כלפי השלטונות. אחד ממחברי המסמך הוא התאולוג כריסטוף שפלר (Christoph Schappeler), תלמידו של צווינגלי. אחד הסעיפים המרכזיים ב"שנים־עשר המאמרים" הוא כמובן ביטול הצמיתות. אך האיכרים דורשים גם את הזכות לבחור בעצמם את הכומר שלהם – כדי להבטיח שהוא ייצג באמת את האינטרסים שלהם. הם תובעים שיפור בתנאי המחיה, את הזכות לצוד ולדוג, להשתתף בכריתת יערות, ולבטל את שירותי העבודה הכפויה שהם מחויבים להעניק לאדונים.
תגובת האדונים היא של חוסר הבנה ואף לעג. מתוך תחושת עוצמה וביטחון, הם נסוגים אל החוק הישן ואינם מגלים שמץ של נכונות לפשרה.
קווי התפר והתחלת המלחמה
כך התבצרו הצדדים בעמדותיהם – והמלחמה פרצה. האיכרים התארגנו במה שנקרא "האופן", גדודים (Haufen): המונח מגיע מתחום הצבא, ומשמעותו יחידה עם חוקים ברורים ודרגות פיקוד. לכל גדוד היה גם דגל משלו. בתחילה, גדודי האיכרים שוטטו בארץ. הם בזזו מנזרים ותקפו טירות; בתחילה לא הייתה אלימות כלפי אנשים, אך זה השתנה באפריל 1525.
מהלך מלחמת האיכרים
ב-4 באפריל 1525, ליד העיירה לייפהיים (Leipheim) בשוואביה, פרץ הקרב הראשון שבו הובס הגדוד של לייפהיים. העיר לייפהיים נאלצה לשלם קנס, ומנהיגי הגדוד הוצאו להורג.
כמה ימים לאחר מכן, ב-16 באפריל 1525, תקפו איכרים מורדים את העיר ויינסברג (Weinsberg) מזרחית להיילברון (Heilbronn) והוציאו להורג את הגרף לודוויג פון הלפנשטיין (Graf Ludwig von Helfenstein) ואת מלוויו מחוץ לשערי העיר. עקב אירועים אלה, האצילים גייסו כוחות: מצד אחד עמדו צבאות האצילים המחוזיים ולצדם לוחמי בריתות צבאיות איזוריות ומצד שני עמדו גדודי האיכרים. מלחמת האיכרים החלה להתפשט לאיזורים נרחבים, והגיעה ליער השחור (Schwarzwald) ולאלזס (Elsass, היום בשטח צרפת). הקרבות לא התרחשו בו-זמנית בכל האזורים. באזורים מסוימים מלחמת האיכרים כבר הסתיימה, בעוד שבמקומות אחרים היא רק החלה. דוגמה לכך: קרב בובלינגן (Böblingen) הסתיים בתבוסת האיכרים ב-12 במאי, אך רק ב-23 במאי נאלצה פרייבורג (Freiburg) להצטרף למורדים. אי־התיאום הזה היה אחד הגורמים לתבוסת האיכרים, שכן האדונים יכלו לתקוף ולהביס גדודי האיכרים בזה אחר זה.
במאי 1525 התרחש בפרנקנהאוזן (Frankenhausen) אחד מהקרבות החשובים ביותר במלחמת האיכרים. כאן הובסו המורדים בראשות תומאס מינטצר (Thomas Müntzer) לחלוטין על ידי צבא של אצילים.
האיכרים היו חסרי ניסיון בלחימה, ובציודם הם נחותים לחלוטין לעומת האבירים. הם יוצאים למלחמה עם כלי עבודה שהוסבו ללחימה: עם מגלי דישה וקלשונים, לעומת שריונות, חרבות ותותחים של האצילים. אף על פי שהאיכרים מצליחים מדי פעם להשתלט על תותחים, הם אינם יודעים להפעילם כראוי. בנוסף, הם פחות מאורגנים, אינם מסכימים על מטרותיהם, וחסרה להם הנהגה מרכזית. בנוסף לכך, חילוקי הדעות בין הרפורמטורים יוצרים בלבול בקרב האיכרים: לותר מול צווינגלי – איזו דרך היא הנכונה? בסך הכל, היה להם כוח מועט מדי כדי לעמוד מול צבאותיו המקצועיים של השלטון.
תוצאות מלחמת האיכרים
תגובת האדונים הייתה אכזרית. רבים מהאיכרים הוצאו להורג ובנוסף, נאלצו רבים למסור את נשקם והוטלו עליהם קנסות פיצויים. במהלך מלחמת האיכרים איבדו כ-70,000 איכרים את חייהם.
עם זאת, מפני שהאדונים חששו מהתפרצויות מחודשות, הם ניאותו בחלק מהאזורים להיענות לדרישות האיכרים – למשל באזור אורטנאו (Ortenau) במסגרת "הסכם רנכן" (Renchener Vertrag). שם בוטלה הצמיתות, הוענקה חופש נישואין ובוטל מס המוות. כך שהמלחמה לא הייתה לחלוטין לשווא. עם זאת, השחרור הסופי של האיכרים התמהמה בכמעט 250 שנה נוספות. רק בשנת 1807 בוטלה הצמיתות בפרוסיה (Preußen) – בתקופת הכיבוש הצרפתי בראשות נפוליאון.
תומאס מונטצר
תומאס מינטצר (Thomas Müntzer) היה דמות מרכזית ורדיקלית בתקופת הרפורמציה במאה ה-16. הוא נולד ככל הנראה בעיר שולדהאו (Schmalkalden) שבתורינגיה.
הוא היה תיאולוג וכומר שהתנגד למערכת הכנסייתית הרשמית ולשלטון הפיאודלי. הוא קרא לשינוי חברתי עמוק, שכלל שוויון כלכלי וחברתי, והאמין שלעם יש זכות למרד נגד דיכוי ועוול. בניגוד למרטין לותר, שהדגיש בעיקר את החירות הרוחנית של האדם, מינטצר תמך במאבק פיזי וחברתי לשחרור האיכרים.
הוא היה מנהיג של המרד באזור טורינגיה ופרנקוניה, והשתתף בקרב החשוב בפרנקנהאוזן במאי 1525, שם הובסו המורדים. מינטצר נתפס על ידי כוחות האצולה, עונה והוצא להורג בשנת 1525 בעיר מולדה (Mühlhausen).
מינטצר נחשב לדמות סימבולית של המאבק החברתי והרדיקלי בתקופת הרפורמציה, שמייצג את הרצון לצדק ושוויון גם במחיר המאבק והאלימות.
יוהן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) והעיר מולדה Mühlhausen קשורים זה לזה: באך התגורר ופעל בעיר בתחילת דרכו.
הוא שירת כמוזיקאי ומנהל מוסיקלי (Kapellmeister) בעיר מולדה בתחילת דרכו המוסיקלית בין השנים 1707 ל־1708 והיה אחראי על יצירת מוזיקה לכנסיות בעיר. תפקידו זה קידם את מעמדו המקצועי. במהלך שהותו במולדה כתב באך כמה יצירות דתיות חשובות, ביניהן את הקנטטה "אלוהים הוא מלכי" (BWV 71), שהיא אחת היצירות הראשונות שלו, ומופיעה לעיתים קרובות כיצירה שהביאה לו הכרה ראשונית.
העיר מולדה, שהייתה עיר חופשית וחשובה באותה תקופה, סיפקה לבאך הזדמנות להתפתח מקצועית וליצור מוזיקה בעלת משמעות דתית ותרבותית.
הקתדרלה של נאומבורג היא אחת מהכנסיות הגותיות החשובות והמרשימות ביותר בגרמניה והיא מוקדשת לקדושים פטרוס ופאולוס.
המבנה הידוע היום נבנה ברובו במאות ה־13–14, אך קודמו של האתר מתוארך כבר למאה ה־11.
הקתדרלה משלבת סגנונות רומנסקי וגותי והיא ידועה במיוחד בזכות הפיסול הייחודי שבה, ובראשם דמויות התורמים – "השטיפטרים" (Stifterfiguren) – פטרוני ומקימי הקתדרלה. כל אלה העניקו לה את ההכרה כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו. אחד מחלקיה המרשימים ביותר הוא אולם המקהלה המערבי, שנבנה בסביבות 1250, והוא יצירה של פסל גותי אלמוני שנודע בכינויו "האמן מנאומבורג" (Naumburger Meister). הוא היה ככל הנראה אמן נודד מצרפת או מאזור הריין, שהביא עמו יכולת מרשימה במיוחד. בין הדמויות שיצר ניתן למצוא 12 פסלים בגודל טבעי של תורמים חשובים בני האצולה המקומית. הדמויות מוצגות בתנוחות חופשיות ועם הבעות פנים מלאות רגש ואופי – דבר נדיר באמנות ימי הביניים. הן מנציחות אנשים ממשיים, בני התקופה שהתנדבו או מימנו את הקתדרלה כחלק ממפעל דתי, פוליטי ואישי. הדמויות לבושות בלבוש אופייני למאה ה־13, ולעיתים הן נראות מופתעות, מהורהרות או משוחחות ביניהן. הידועה והמפורסמת מבין הדמויות היא הדמות הידועה בכינוי אוטה פון נאומבורג (Uta von Naumburg), שנישאה למרקיז אקארד השני ממייסני הקתדרלה. פסלה, בגלימתה המלכותית ובכובע הלבד המכסה את ראשה, הפך לסמל של יופי, אצילות וקרירות אצילית. הפסל מציג אותה בתנוחה יחודית, עיניה מושפלות קלות ופניה רציניות ומרוחקות. השקט שלה, היד המגוננת על החזה, וההבעה המופנמת – הם אלה שהפכו אותה לאחת הדמויות האיקוניות ביותר של ימי הביניים המאוחרים בגרמניה.
אוטה בקטדרלה של נאומבורג. צילום: Thomas Hummel
במאה ה־20 הפכה אוטה לדמות פופולרית במיוחד, מעבר להקשר הדתי שלה. דמותה גוייסה על ידי האידאולוגיה הנאצית והיא סימלה עבור מעצבי התרבות ברייך השלישי שילוב בין מוסר, טוהר גזעי, אצילות וריחוק רגשי – אידיאל נשי שרצו להחיל על "האם הארית". רווחת אף סברה – שהתחזקה עם השנים – לפיה ייתכן שאמנים וצוות העיצוב של דיסני הושפעו חזותית מדמותה של אוטה בעת עיצוב דמותה של המלכה הרעה בסרט שלגייה ושבעת הגמדים. אמנם לא ניתן לאשר בוודאות את ההשפעה הישירה של פסל אוטה על אמני האנימציה של אולפני דיסני, אך הדמיון חזותי אכן קיים: הבעה קרירה, העיניים האף המחודד, צווארון גבוה, קווים נוקשים אך אלגנטיים והילה של כוח נשי – כל אלה מזכירים את הדמות המאוירת של המלכה הרעה. מעבר לדמויות עצמן, הקתדרלה כולה מעוררת השתאות – היא כוללת קפלות צדדיות, עיטורי קיר, חלונות ויטראז' מוקדמים, עוגב בארוקי מרשים, וארכיטקטורה המשתנה מחלל לחלל.
הקתדרלה של נאומבורג היא אוצר אמנותי, פוליטי וחברתי מהחשובים של ימי הביניים הגרמניים. השילוב בין פיסול של דמויות אנושיות ויומיומיות עם אדריכלות מרהיבה, הופך אותה לאחת התחנות הבלתי נשכחות עבור כל שוחר היסטוריה, אמנות או תרבות.
ביקור בקתדרלה של נאומבורג מוצע על ידינו במסלול הטיול של תורינגיה. כמובן שנשמח לשלבה בכל מסלול אינדיבדואלי שכולל את האיזור בהתאם לתחומי העניין שלכם.
היה היה פעם רוזן… כך או אחרת מתחילה האגדה על הרוזן מגלייכן Gleichen. זו אגדה מוכרת היטב באוצר הסיפורים העממיים של תורינגיה, אך אין זו סתם אגדה על אהבה נכזבת וסודית — אלא סיפור די אמין אודות אציל מתורינגיה שחי עם שתי נשותיו בהסכמת הכנסייה הקתולית.
אז הנה האגדה בקצרה: הרוזן ארנסט מגלייכן יצא למסע צלב בארץ הקודש, ושם נפל בשבי. הוא שועבד בגני הסולטן, ושם הבחינה בו בת הסולטן מלכסאלה Melechsala והתאהבה מיד בשבוי הנאה. היא הציעה לסייעו לו להימלט, בתנאי שיינשא לה אך מאחר והוא כבר היה נשוי, סירב הרוזן בתחילה, אך לבסוף הסכים כשהבין שזו הדרך היחידה לחזור ולפגוש את משפחתו. בדרכם חזרה לאירופה, הצליח הרוזן להשיג ברומא את אישורו של האפיפיור לשאת אישה שנייה. לאחר מסע ארוך הגיע עם רעייתו החדשה אל טירת גלייכן — משכן המשפחה האצילית. הוא הותיר את בת הסולטן בעמק שלמרגלות הטירה ורכב לבדו אל הטירה, כדי להתייצב בפני אשתו הראשונה ולספר לה כיצד הצליח לחזור. מששבה וקיבלה אותו שמח ושלם בנפשו ובגופו, הסכימה אשתו לנישואים השניים וירדה עמו אל העמק. שם התחבקו שתי הנשים וחיו יחד בהרמוניה ובשמחה.
הרוזן ארנסט מגלייכן ושתי נשותיו
אמיתי או לא? עובדה היא שבקתדרלת ארפורט ניצב מצבת קבר של רוזן מגלייכן, שמצדדיו שתיים, שתיהן עוטות רעלה – סימן מובהק לנישואין בימי הביניים. האישה מימין עונדת כתר ולבושה פאר, מה שמעיד על מעמדה הגבוה לעומת האישה שמשמאל, שלבושה פשוט יותר.
אבל מי הוא אותו רוזן מגלייכן?
יש האומרים ארווין השני, אחרים טוענים שמדובר בבניו ארנסט השלישי או למברט השני, ויש האומרים — בנכדו, ארנסט הרביעי. לפי האגדה, מדובר ברוזן ארנסט השלישי, שכן רק הוא היה בגיל המתאים להשתתף במסע הצלב שבו נוצחו הצלבנים זמן קצר לאחר תחילתו על ידי צבא הסולטן — מדובר במסע הצלב החמישי (1217–1229). ורק הוא חי די זמן כדי לשוב לביתו ולחיות עוד שנים רבות. עם זאת, האגדה עצמה הופיעה רק במאה ה־15 או ה־16 — כנראה כדי להסביר את המצבה שעליה גבר הנשוי לשתי נשים. בקרב החוקרים המודרניים ישנה גישה שקולה יותר, ולפיה מדובר בלמברט השני, ושתי הנשים לצידו הן אשתו הראשונה והשנייה. השנייה, סופי מויימאר־אורלמינדה, נישאה לו רק לאחר מותה של הראשונה, אוטיליה. אם אכן כך היה, נותרת השאלה: מדוע בחר הרוזן להנציח שתיהן על מצבתו? יש הטוענים כי המצבה שייכת בכלל לארווין השני, לרעייתו אדלהייד מאורלמינדה ולבת משפחה נוספת, שזהותה אינה ידועה. איך נראים בדרך כלל קברים מסוג זה אפשר ללמוד בכנסיית סברוס הסמוכה, שם מתוארים בקברו של הקדוש סברוס הוא עצמו, רעייתו ובתם אינוצנטיה. ההבדל המהותי: הבת מתוארת כבלתי נשואה — שערה פזור, והיא עונדת זר פרחים במקום רעלה.
אולי מחקר מדעי היה יכול לשפוך אור על הסוגיה. בשנות ה־60 נלקחו תבניות גבס משלושת הגולגולות — אפילו כפול: סט אחד למוזיאון הלאומי המלכותי הבווארי במינכן, ואחד לאגודת ההיסטוריה של ארפורט. אך כיום העותקים נעלמו. הם אינם רשומים באף מוזיאון, וייתכן שאדם פרטי, חובב היסטוריה, צירף אותם לאוספו. ייתכן שכעת הם מעלים אבק באיזו מחסן נידח אחרי שנשכחה ההיסטוריה שמאחוריהם. עצמות השלישייה האצילית קבורות כיום שוב בשלום ואינן נגישות למחקר. בדיקת DNA אולי הייתה יכולה לפחות לקבוע אם היה ביניהם קשר משפחתי.
בין אם זו נסיכה יפה שהציעה נישואין לאציל נאה, ובין אם רוזן רומנטי שמעולם לא שכח את אהבתו הראשונה. כך או כך, קשה להישאר אדיש לסיפור.
בארפורט פועל בית מלאכה־חנות בשם Dürerhaus השוכן בשדרות Schlösserstraße 38.
זהו מקום שפועל ברוח של מסורת אומנותית מקומית ושיתוף קהילתי. מאז 1923 יוצרים במקום תכשיטים מעוצבים בעבודת יד ודפוס ידני – במיוחד בהדפסות אריגים כחולים "בלאודרוק" של בד – בקפידה רבה ובאווירה אותנטית
ב־Dürerhaus תמצאו לא רק מוצרי אומנות ייחודיים ליום-יום אלא גם יצירות קטנות למתנות: תכשיטים, אביזרים לבית, הדפסי בד בעיצוב מסורתי – כל פריט נושא דגש על איכות, אמירה אישית וקשר בין מסורת לחידוש.
השם נבחר כמחווה סמלית לאמן הרנסנס הגרמני אלברכט דורר (Albrecht Dürer), שנחשב לדמות מופת בתחום האמנות, הדיוק, ועבודות היד. חנויות כאלה, שעוסקות בעיצוב, אמנות שימושית, דפוס, תכשיטנות או מלאכות מסורתיות, בוחרות בשם "דורר" כדי להעביר: קישור לאמנות קלאסית ולרמה גבוהה של מלאכה, דיוק תוך נאמנות למסורת מקומית.
הוואלוורטה Waid הוא צמח שממנו מפיקים צבע כחול טבעי, שנקרא גם כחול וואיד. בעבר, לפני שהגיע צבע האינדיגו מחו"ל, הוא היה המקור העיקרי לצבע כחול בתעשיית הטקסטיל באזור זה
בנוסף למסלולים המוצעים שתמצאו באתר, מתוכם תוכלו לבחור את הטיול שמתאים לכם (נבצע בכיף התאמות נוספות בכל אחד מהם לתחומי העניין ולסגנון שלכם), נשמח גם לתכנן עבורכם סיור חדש לגמרי לאיזורים אלה או לייעדים אחרים בגמרניה עם נסיוננו רב השנים בתכנון וארגון טיולים והכירותינו המעמיקה את גרמניה. אנו מציעים שירותי תכנון טיולים, תוך דגש על אזורים בהם אנו מתמחים ומכירים לעומק, לצד אפשרות לתרום לכם מנסיוננו ומהכרותינו גם את שאר שאר רחבי המדינה.
ליווי מקצועי ואישי בכל שלב
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם לכל אורך הדרך – משיחת ההיכרות הראשונה בזום, דרך תכנון מפורט של אתרים שמתאימים לתחומי העניין שלכם בדגש על כאלה שאינם שגרתיים בטיולים לגרמניה ועד עדכונים שוטפים במהלך הטיול עצמו. נענה על כל השאלות, תקבלו תוכנית טיול מפורטת, המלצות עדכניות לאירועים ולפעילויות, קישורים להזמנות, ומענה בזמינות גבוהה לכל התייעצות או שינוי.
