ויימאר, עיר הרוח, האמנות והדרמה של גרמניה, מהווה יעד אידיאלי למטיילים המתעניינים בהיסטוריה, באמנות ובתרבות. העיר נגישה בקלות ברכבת, ומומלץ לשהות בה לפחות יום מלא (או שניים) כדי להיחשף לשפע הסיפורים, ולמורשת החשובה שלה. השפעתה של העיר על התרבות, ההיסטוריה והזהות הגרמנית גדולה מאוד. כאן נולדו רעיונות פוליטיים ויצירות תרבותיות ששינו את פני גרמניה וחלקם אף את אירופה כולה – מהקלאסיקה הספרותית של גתה ושילר דרך בית הספר לבאוהאוס והרפובליקה הראשונה של גרמניה, ועד מחנה הריכוז המעיד על נקודת השפל של ההיסטוריה הגרמנית ושל התרבות האנושית. ויימאר מדברת בקול רם על חירות, יצירה ואחריות היסטורית. ההיצע התרבותי, לצד אפשרויות קולינריות מגוונות, גלריות וחנויות מיוחדות, משרה תחושה של עיר גדולה ומלאת חיים, אף על פי שהעיירה בלב תורינגיה מונה כ- 65 אלף תושבים בלבד. העיר נוחה להליכה רגלית, מלאה גנים, אתרי תרבות ומוזיאונים – שילוב אידיאלי לטיול מהנה ומעשיר.
גתה ושילר, פסליהם במרכז העיר ואימאר
מגתה ועד הבאוהאוס
ויימאר מוכרת בעולם כעירם של יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר – שני עמודי התווך של הספרות הגרמנית. שניהם חיו ופעלו בעיר במאה ה־18, ובתיהם הפכו למוזיאונים מבוקרים עד היום. תחת חסותם של דוכסי סקסוניה־ויימאר, הפכה העיר למוקד תרבותי מהמעלה הראשונה, מה שהעניק לה את הכינוי "אתונה של הצפון".
הפגנה בקלן על גדות הריין נגד התחזקות הימין הקיצוני בגרמניה, ינואר 2024
תושבי קלן ואיזור הריין (המכונים אנשי הריינלנד, הריינלנדרים) נחשבים לאנשים פתוחים, חמים וידידותיים, בניגוד לתושבי איזורים אחרים בגרמניה. ביטוי לכך הוא הקרנבל הצבעוני של קלן שמתקיים בכל שנה בחודש פברואר, שבו המסיבה, הצחוקים והשמחה תופסים מקום מרכזי – אם כי, עם קצת עזרה של בירה ואלכוהול. תושבי העיר גאים בעירם ומרבים להדגיש את הייחוד שלה מול ערים גרמניות אחרות. אווירת הסובלנות, “חיה ותן לחיות” מאוד בולטת, עם קבלת השונה. השונה מקבל את מרכז הבמה ביום חגו: קלן נחשבת לאחת הערים המרכזיות והפתוחות ביותר לקהילה הלהט“בית בגרמניה ואף באירופה. כבר משנות השבעים העיר פיתחה סצנה גאה פעילה, וכיום היא בית לקהילה גדולה ותוססת. כל שנה מתקיים בקלן ה CSD – Christopher Street Day, מצעד הגאווה מהגדולים באירופה, שמושך מאות אלפי משתתפים ותיירים. רובע ברמודה (Bermuda-Dreieck) באזור רחוב ריכרד־וולף מציע ריכוז גבוה של ברים, מועדונים ובתי קפה גאים. גם מוסדות התרבות, כמו התיאטראות והמוזיאונים, נוטים לאמץ תכנים ויוזמות גאות, מה שמחזק את מעמדה של קלן כמעוז חשוב לקהילה ההומו־לסבית.
בין קלן לדיסלדורף
היחס בין קלן לדיסלדורף הוא שילוב של יריבות היסטורית רובה בהומור וגאווה מקומיות. שתי הערים שוכנות על גדות הריין קרוב זו לזו אך הן שונות מאוד באופיין: קלן נתפסת עממית, שמחה וקלילה, בעוד דיסלדורף נחשבת אלגנטית מכופתרת, אופנתית ומתוחכמת יותר. היריבות מתבלטת במיוחד בכדורגל (בין 1. FC Köln ל־Fortuna Düsseldorf) ובתחום הבירה: קלן עם ה־Kölsch שלה, מול ה־Altbier של דיסלדורף. למרות ההערות ההדדיות וההשוואות, מדובר בעיקר במסורת משעשעת ובגאווה אזורית, ולא בעוינות אמיתית.
אז מה הולכים לראות בקלן
הקתדרלה של קלן (Kölner Dom)
הקתדרלה הסמוכה לתחנת הרכבת המרכזית היא האתר המפורסם ביותר בקלן ואחד המבנים הגותיים המרשימים בעולם. היא נבנתה במשך יותר מ־600 שנה ונחשבת סמל לעוצמה הדתית וההיסטורית של העיר. המבנה עצום, עם חזיתות מרהיבות ושתי צריחים המתנשאים לגובה של כ־157 מטר. בפנים ניתן להתרשם מזכוכיות ויטראז' צבעוניות, אמנות ימי־ביניימית וארון הזהב של שלושת המלכים. לפי המסורת, קבורים בו המלכים שביקרו את ישו בבית לחם לאחר לידתו: מלכיאור, בלטזר וקספר. השרידים הובאו לקלן במאה ה־12 ומאז הפכה העיר לאתר עלייה לרגל מרכזי. הארון, יצירת אמנות מרהיבה מימי הביניים, מעוטר בזהב ובאבני חן ומושך אליו מבקרים מכל העולם. עבור תיירים, זוהי הזדמנות נדירה לחזות במפגש של אמונה, היסטוריה ואמנות במבנה הגותי המרשים ביותר בגרמניה. שימור, שיפוץ והשלמת קתדרלת קלן הן למעשה פרוייקט שלעולם אינו נגמר – עם צוות מקצועי של אדריכלים ואומנים העובדים סביב השעון כדי לשמור על שלמות המבנה ולהתמודד עם פגעי הזמן והאקלים. את בתי המלאכה של השימור ניתן לראות לצד הכנסייה וכמעט תמיד נראים פיגומים בנקודה זו או אחרת של הכנסייה.
חלון הקתדרלה שעוצב כפסיפס צבעוני, מעשה ידי האמן גרהרד ריכטר
בכנסייה משולבת גם עבודת אומנות בת זמננו: חלונות הזכוכית של גרהארד ריכטר בכנסייה משקפים סגנון מודרני ומופשט, עם שימוש בצבעים עדינים ומעברים דינמיים, שמוסיפים אור ותחושה רוחנית למרחב הפנימי של הקתדרלה. הם עשויים פסיפס אריחים ריבועיים ציבעוניים שערוכים בסימטריה על פני שני החלונות הגדולים. העבודה משלבת מסורת עם חדשנות, ומסמלת את המפגש בין אמנות מודרנית לבין דת ומורשת היסטורית. ריכטר נחשב לאחד האמנים החשובים בעולם בעשורים האחרונים, והשפעתו ניכרת בזכות האיזון שהוא יוצר בין צבע, אור ומרחב, ובזכות התרומה שלו לאמנות המודרנית הגרמנית והבינלאומית.
מוזיאון לודוויג
מוזיאון לודוויג (Museum Ludwig) שבין הקתדרלה של קלן לטיילת גדות הריין הוא אחד האוספים החשובים באירופה של אמנות מודרנית ועכשווית. המבנה המרשים מהווה מוקד תרבותי ותיירותי בולט.
יצירת האמן דני קרוון בחצר של מוזיאון לודויגמוזיאון לודויגמבט על מוזיאון לודויג ועל הקתדרלה של קלן
הוא הוקם ב־1976 מתרומות של פטר ואירנה לודוויג, והוא מציג יצירות מזרמים מרכזיים כמו אקספרסיוניזם, פופ־ארט ואמנות בת זמננו. האוסף כולל אחד הריכוזים הגדולים בעולם מעבודות פבלו פיקאסו, לצד יצירות של אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, קאזימיר מלביץ', מארק שאגאל וסלבאדור דאלי. נוסף לכך, המוזיאון מציג אוסף צילום בינלאומי נרחב ותערוכות מתחלפות.
המוזיאון הרומי גרמאני
המוזיאון הרומי־גרמאני של העיר קלן מציג ב"בית הבלגי" ממש ממול לקתדרלה הגדולה את המורשת הארכיאולוגית של העיר וסביבתה. הוא מאכלס ממצאים מלמעלה מ־100,000 שנות תרבות חומרית באזור הריין, מתקופת האבן הקדומה ועד ראשית ימי הביניים.
הממצאים הקדומים ביותר מספרים על לקטים וציידים שנדדו בריין בתקופות האבן הקדומה והתיכונה. באלף השישי לפנה"ס התיישב האדם הקים כפרים ובתים גדולים שחיברו מגורים ואורוות ונעשה שימוש בכלי אבן. כלי נשק וכלי חרס מעידים על חיי היומיום לפני כ־8,000 שנה. ממצאים מקברים ומהתיישבויות מתקופת הברונזה והברזל הקדם־רומית ממחישים את התרבויות החקלאיות המוקדמות בריין. באלף הראשון לפנה"ס יישבו באזור שבטים קלטיים וגרמאניים, שקברו את מתיהם בתלי קבורה וציידו אותם בכלי חרס, באבן ובמתכת כהכנה למסעם אל העולם הבא.
עיקר האוסף מוקדש לעדויות לחמש מאות שנות העיר בתקופה הרומית. ביניהן בולטת דמות זעירה של הקיסר אוגוסטוס, מייסד העיר קלן, שיוצרה מזכוכית ירוקה. המוזיאון מציג את אוסף כלי הזכוכית הרומיים הגדול בעולם מהמאה ה־1 עד ה־4, ובהם כלים יוקרתיים: כלי דמויות מנופחים, כלי זכוכית עם חוטי נחש, כלי חיתוך וזכוכית. צורפים וחרתי אבנים רומיים יצרו פריטי פאר זעירים ויקרי ערך. ציורי קיר ופסיפסים מפוארים עיטרו בתי אצולה בעיר, וכלי קרמיקה מתוצרת מקומית, כגון גביעי ציד, יוצאו עד אנגליה. קבורות של בני החברה העירונית ושל קהילות כפריות בסביבות קלן כללו לעיתים קרובות מתנות רבות לחיים שלאחר המוות. פריטים אלה מהווים עדות חשובה לתרבות ימי הביניים המוקדמים. אנו ממליצים לתכנן עבור הביקור במוזיאון לפחות שעתיים וחצי.
העיר העתיקה של קלן
בסמוך למוזיאון לודויג וממש צמוד לטיילת הנהר נמצאת העיר העתיקה של קלן ובה סמטאות יפות, שפע חנויות קטנות ומיוחדות, מבשלות בירה, מסעדות. בלב העיר העתיקה תוכלו לבקר גם בכנסייה הרומאנסקית של סט. מרטין שגם לה תרומה נאה לקו הרקיע של העיר וכדאי מאוד להכנס גם אליה.
מרכז המידע בקלן העוסק בהתמודדות עם הפרק האפל בתולדות גרמניה בעיר. מוזיאון ובאתר ההנצחה ניתן למצוא אוספים, עדויות וסיפורי חיים מתקופת השלטון הנאצי. נערכים כאן מחקרים ומוצגות תערוכות. האתר ממוקם במבנה ששימש בתקופה הנאצית את מטה הגסטפו. הבניין מכונה עד היום ה – EL-DE-Haus, במרכז קלן. בתאי המעצר והכלא במרתף נשמרות מאות כתובות קיר של האסירים, שממחישות את האימה של הטרור הנאצי. המוזיאון מתמקד בקשרים בין חיי היומיום בעיר לבין הרדיפה, ושואל שאלות על ידיעה, שיתוף פעולה עם שלטון הטרור, הסכמה שבשתיקה וחלקם של התושבים הרגילים של קלן בפשעי המשטר הפשיסטי.
בית EL-DE שימש בתקופה הנאצית את הגסטאפו בקלן, והיום ניתן ללמוד בו על קלן בתקופתה האפלה
איזור הנמל Rheinau – Hafen
אזור נמל ששופץ והפך למתחם מודרני עם טיילת מרשימה, מבני מגורים ומשרדים חדשניים, בתי קפה וגלריות. המקום מושלם לטיול רגלי לאורך הנהר ומרינת היכטות, במיוחד בשקיעה, כשאור הזהב משתלב עם קווי המתאר של הבתים המכונים מגדלי המנופים, ה־Kranhäuser: שלושה מבנים אייקוניים ומרהיבים ביופיים, השוכנים לאורך מה שהיה הנמל הפעיל בקלן. הם נחשבים לאחד הביניינים החשובים של הארכיטקטורה המודרנית בעיר ומשלבים בעיצובם חדשנות והיסטוריה תעשייתית. המבנים מזכירים בצורתם את מנופי הנמל ההיסטוריים. המבנה המיוחד שלהם נשען על עמוד זכוכית דק, והחלק העליון "מרחף" מעל הטיילת — הישג הנדסי מרשים שנעשה בהשראת טכניקות שמשמשות לבניית גשרים. זוהי מחווה ויזואלית לעבר התעשייתי של אזור הנמל על הריין. כל אחד מהם מתנשא לגובה של כ־62 מטרים. שניים מהמבנים משמשים כמגדלי משרדים, ואילו בשלישי כ 133 דירות יוקרה על פני 18 קומות. הם תוכננו על ידי האדריכל אלפונס לינסטר והם נבנו בין השנים 2006–2010.
איזור הנמל ואחד משלושת בנייני המנוף בקלן
מוזיאון השוקולד של לינדט על הריין Schokoladenmuseum
המוזיאון שנמצא על אי ארוך הסמוך לגדה המערבית של הריין מציע חוויה מרתקת ומתוקה במיוחד לילדים אבל גם להוריהם. המבקרים לומדים על ההיסטוריה של השוקולד – ממסעות האצטקים והמאיה וכן על תהיכי היצור של שוקולד, מטבלת השוקולד הרגילה ועד דמויות השוקולד הענקיות שנמכרות בגרמניה בחג המולד ובחג הפסחא. בתוך המוזיאון הוקם קו ייצור אותנטי שבו מיוצרים ממתקי משוקולד שנמכרים במקום, והמבקרים במוזיאון יכולים לצפות מבעד לזכוכית בכל תהליך הייצור. עבור מבקרים צעירים רבים שיא הביקור הוא מזרקת השוקולד הענקית הממוקמת בראש המוזיאון עם תצפית מרהיבה על הריין.
גשר ההוהנצולרן Hohenzollernbrücke
מבט מעט פחות שגרתי על גשר הוהנצולרן בקלן
גשר הוהנצולרן שמחבר את חלקי העיר מעל הריין הוא אחד הסמלים הידועים של העיר ואחד הגשרים המצולמים ביותר בגרמניה. הוא נבנה בתחילת המאה ה־20 ושופץ לאחר מלחמת העולם השנייה, וכיום משמש בעיקר לרכבות החוצות את הריין. לצד השימוש התחבורתי, הגשר הפך לאטרקציה רומנטית בזכות מאות אלפי "מנעולי אהבה" שנתלו לאורכו על ידי זוגות אוהבים כסמל לקשר ולמחויבות. הנוהג הוא לנעול את המנעול, עליו חרותים לרוב שמות בני הזוג ולזרוק את המפתח לנהר. ההליכה לאורך הגשר מומלצת במיוחד בזכות הנוף המרהיב: מצד אחד הקתדרלה הגותית המרשימה, ומהצד השני הנהר הרחב עם הטיילת והפארק.
בצידו המזרחי של הריין משתרע פארק ריינפארק הירוק, אחד מאזורי הפנאי האהובים בעיר, שבו שבילים רחבים, מדשאות, גני משחקים כיפיים לילדים ונוף מרהיב אל קתדרלת קלן שמעבר לנהר. לא רחוק ממנו מתנשא המגדל המשולש, גורד שחקים מודרני המתנשא לגובה של 103 מטרים. בראשו נמצאת מרפסת תצפית פנורמית, המציעה את אחת הנקודות היפות ביותר לצפות בעיר, בקתדרלה ובגשרים על הריין.
הרובע הבלגי (Belgisches Viertel) ורובעי הסצינה השונים של קלן .
בחזרה לגדה המערבית של הריין: הרובע הבלגי נחשב לאזור הטרנדי והצעיר ביותר בקלן, עם אווירה בוהמיינית ואופנתית. רובע הסצינה. רחובותיו קרויים על שמות ערים בבלגיה והוא שופע בתי קפה מעוצבים, ברים אופנתיים מספרות וסדנאות קעקועים וחנויות קונספט ייחודיות. בלילה המקום הופך לאחד ממרכזי חיי הלילה של העיר, עם מוזיקה חיה, פאבים ומועדונים. ביום האזור מושלם לשיטוט רגוע ולגלות את הצד היצירתי והחדשני של קלן.
רובע הסצנה באיזור הבלגי של קלן
מי שמעוניין לגלות את קלן של תושבי קלן, הרחק ממדבריות הרשתות הגנריות של בתי העסק הגדולים והרשתות יבקר לצד הרובע הבלגי, גם ברחוב פנלו לאורך רחוב VenloerStrasse שבלב רובע הסצינה אהרנפלד Ehrenfeld – רובע מתחדש ואלטרנטיבי של קלן, או באיזור מולהיים (לא להתבלבל עם העיר עם השם הזהה אשר על גדות נהר הרוהר, כ 80 ק"מ צפונה). במולהיים מתגוררים כ 140.000 תושבים והוא נחשב לרובע שעובר גם הוא שינויים חדים בשנים האחרונות: מצד אחד יש בו אזורים פשוטים ואף מאתגרים מבחינה חברתית, מצד שני מתפתחות שכונות אופנתיות עם בתי קפה, ברים, סטודיואים לאמנים ומתחמי מגורים חדשים. תהליכים אלה מושכים סטודנטים, צעירים ויוצרים, ובמקביל מעלים לדיון סוגיות של ג'נטריפיקציה. בחודשי הקיץ מומלץ לשבת בכיף עם הרבה מתושבי קלן אך רק מתי מעט מתייריה לאורך הטיילת על גדות הריין של רובע מולהיים.
הגן הבוטני של קלן Flora
ה־Flora של קלן הוא הגן הבוטני המרכזי של העיר, הממוקם מצפון לעיר העתיקה. המקום נוסד כבר במאה ה־19 ומשלב חממות היסטוריות, גנים מעוצבים ומאות זני צמחים מכל העולם. זהו יעד נהדר לחובבי גנים בוטנים, לצילום ובמיוחד אם תכננתם שהות של יומיים או יותר בעיר ואתם זקוקים למפלט ירוק ושקט לזמן מה בלב העיר הגדולה.
פארק המים אקוואלנד קלן (Aqualand Köln)
פארק המים בצפונה של קלן מציע כיף רטוב של מיגלשות מים מסוגים שונים ליום גשום עם נוער וילדים בקלן: ממוקם בצפון העיר, בסמוך לנהר הריין. הוא מציע חוויית מים מגוונת לכל המשפחה, עם בריכות גלים, מגלשות מים מרהיבות, אזורי ספא וסאונות. הפארק פועל כל השנה תחת כיפת זכוכית מרשימה, ומספק אווירה טרופית חמימה גם בימים קרים. אגב: לסביבה כולה הכננו עבור חובבי הפורמט רשימה של מקומות טובים דומים.
בטן גב על יד המים בימי הקיץ החמים של קלן: אם באמת הבאתם איתכם הרבה זמן ותפסתם ימים חמים, תוכלו לרבוץ בשמש לצד המים בין מאות מתושבי העיר. במיוחד אהובים על המקומיים גדות הריין ברובע מולהיים (צפון העיר) או ברודנקירכן Rodenkirchen בדרומה, "חוף הים" נמצא ממש בצמוד לתחנת ה U-Bahn עם אותו השם.
זהירות: מסוכן מאוד לרחוץ בריין. הזרמים והמערבולות גובים מידי שנה עשרות קרבנות. אנו ממצילים לא להכנס למי הריין.
היכן אוכלים בקלן בלי ליפול למלכודות תיירים?
Bei Oma Kleinmann – שניצלים ענקיים מסוגים שונים ואווירה מקומית ואותנטית – תמיד מלא אפשר להזמין שולחן באתר.
Fette Kuh – אחת ההמבורגריות הפופולריות בעיר. מקום יחסית פשוט, משהו בין מזון מהיר למסעדה אמיתית, אבל הקציצות משובחות והמקום מוערך מאוד על ידי המקומיים. לא לבעלי ערכי כולסטרול גבוהים
Brauerei zur Malzmühle – מבשלה של בירה מקומית עם אוכל מקומי קלאסי ואווירה אותנטית. המקום רועש, אותנטי ובעל קסם מיוחד. השירות והאווירה מתובלים באופי העליז של תושבי הריין. מי שמחפש מסעדה קלאסית לא ימצא כאן את מבוקשו – אבל מי שרוצה ליהנות ממנות מסורתיות של המטבח הרייני, זה המקום בשבילו.
Cafe Conditorei Wahlen – בית קפה-מסעדה נהדר מעט מכופתר ומאוד קלאסי עם עבר מפואר ועוגות מצויינות. מוסד בקלן. מעוצב בסגנון נוסטלגי של שנות ה־50 וה־60, עם צוות ידידותי והלבוש בהתאם לאווירה. המקום מציע אווירה קסומה במיוחד, עוגות נהדרות ואוכל טעים, הכל מוכן במקום במטבח הביתי הטרי.
Lommerzheim ("Lommi") – מוסד אגדי עם בירה Kölsch ואוכל פשוט-עממי. זהו בלי ספק אחד המקומות המפורסמים והאותנטיים ביותר בקלן. הבירה ממשיכה לזרום עד שתניחו את המכסה על הכוס הריקה. התפריט אינו מותאם לצמחוניים, האוכל פשוט, אותנטי ונהדר, לא משנה מה בוחרים.
מרכז העיר וכמה חנויות מעניינות
חנות לציוד לטיולים Outdoor: חנות Globetrotter בקלן היא הרבה יותר מחנות – זו חוויית outdoor שלמה. במקום תמצאו ציוד וביגוד לטיולים, קמפינג וספורט ימי, לצד מתקנים ייחודיים: בריכת מים לניסוי קיאקים וציוד צלילה, קיר טיפוס ומנהרת רוח לבדיקת ביגוד בתנאים אמיתיים. עם ייעוץ מקצועי, השכרת ציוד ומחלקה מאוד שווה של ציוד מיד-שנייה, Globetrotter היא יעד חובה לכל חובב הרפתקאות.
גן עדן לחובבי גבינות – חנות הגבינות Wingenfeld
פועלת כבר יותר מ־100 שנה ברחוב Ehrenstraße ומציעה מעל 300 סוגי גבינות מכל העולם. סדנאות טעימה ייחודיות, ערבי רקלט Raqulette עם יין צרפתי, מפגשי גבינות ויין ספרדי, ואף ייעוץ אישי דרך אפליקציה – הרבה יותר מסתם חנות גבינות.
חנות OK Versand
מזמינה לגלות דברים מצחיקים, לעתים מוזרים ולעתים מזכירי נשכחות שמגיעים מכל העולם ואינם תמיד שימושיים, אך לרוב מאוד מעניינים. בין השאר, ישנם מוצרים רבים ממזרח אירופה, במיוחד מגרמניה המזרחית לשעבר. במכירה, למשל, נמצאת תיק פלסטיק לנשיאת ביצים, לבחירה בין שתיים או שתים עשרה ביצים, או מכונת אספרסו קטנטנה בגודל של חמישה סנטימטרים מוייטנאם, וכן מחזיקי נייר טואלט מקסיקניים עם דוגמת פרחים עשויים מבד שעווה. כתובת: Gladbacherstr. 36.
OK Versandלאורך רחוב Veloer StraßeGlobetrotter in Köln
חנות שבה מצטיידים ה"ייקים" – הכוונה לא ליהודים עולי גרמניה, אלא למשתתפי התהלוכה בימי הקרנבל בערי הריין. מי שלא מתחבר למכשפות או לליצן עם סמרטוטים בקרנבל, אולי יעדיף להתחפש לקרנבל כמלכת אלפים או גיבור מערבי. ב"קוסטיומתראה" יש הרבה תלבושות היסטוריות, כולל אבירים, פיראטים ודרקולה. המחירים מעט גבוהים יותר מחנויות מיוחדות אחרות, אך בתמורה רוב הפריטים עשויים כותנה ומעובדים היטב. כתובת: Kostümtruhe, Mathiasstr. 17.
חנות יד2 ווינטג' אמדה Vintage Emde
ליד תחנת הרכבת Bahnhof West, מציעה בשתי קומותיה פריטי לבוש בלעדיים רבים. הכל מסודר בצורה נהדרת ומאורגנת כך שתמצאו די מהר את מה שאתם מחפשים. בנוסף לביגוד הקלאסי, יש גם אביזרים, ג'ינסים ונעליים המוצגות באופן מרשים. החנות ממוקמת ברחוב Bismarck-Straße.
4711 בית הבשמים במרכז העיר הוא קלאסיקה אמיתית – אחד הדברים המזוהים ביותר על העיר הוא הבושם – מי הקולון והמותג עתיק היומין 4711. הניחוח המקורי של קלן כבר הפך כמעט למושא ללעג לבדיחות בשנות השישים והשבעים, נהנה היום בפריחה מחודשת ומהערכה של דור ה- Z. לצד הניחוחות הקלאסיים המפורסמים, מציעים כאן גם יצירות חדשות שמוסיפות חידוש ומרעננות למותג המסורתי. המקום משלב היסטוריה ותרבות עם מגוון רחב של ריחות, המייצגים בלב קולון אחד מהמותגים העתיקים והמוכרים ביותר בעולם. בסופי השבוע מתקיימיים כאן סיורים והדרכות גם באנגלית ואפשר להרשם אונליין.
הפרסומת האיקונית של מי הקולון באולם תחנת הרכבת הראשי של קלן
אנו ממליצים לבלות בקלן לפחות יום אחד מלא וארוך, כמובן שניתן לבלות בעיר גם יומיים או שלושה ולעשות ממנה את בסיס הטיול גם לצורך יציאה לטיולים בסביבה: אל איזור האייפל, אל חבל הרוהר או אל שכנתה היריבה – דיסלדורף על הגדה המזרחית של הריין. נשמח לשמוע מעניין אילו דגשים תהיו מעוניינים לתת לטיולכם ולתכנן איתכם ועבורכם שהות מרתקת ולא שגרתית בגרמניה.
למרות שבאופן כללי בחרנו להמתקד ביעדים מרתקים בגרמניה שלרוב נמצאים בשולי היעדים הידועים והתיירות ההמונית, החלטנו לכלול בין ההמלצות שלנו גם את איזור בוואריה הגבוה (Oberbayern) על גבול אוסטריה ואת סביבתה של העיירה הקטנה בלב ליבו של הנוף האלפיני המרתק. למרות (ואולי דווקא בגלל) מאות אלפי המבקרים המציפים כאן מידי שנה מספר קטן של אתרים בסביבתה החלטנו לכלול את הסביבה בין היעדים שלנו, ולהראות שעם תכנון מוקפד ניתן בהחלט להגיע לביקור מהנה הרחק מנחילי התיירות ולבחור בנתיבים עם ממסלולי הליכה יפיפיים שבהם תצעדו כמעט לבד בנוף עוצר נשימה.
ממש בצמוד לרחוב החנויות המרכזי שבמרכז העיר ניתן לבקר בקתדרלה של אסן, שהיתה לאורך כמעט 1.000 שנים מקום מושבו של הפראונשטיפט (Frauenstift Essen). המונח "פראונשטיפט" מתאר מעיין מוסד נוצרי לנשים, הדומה למנזר. "קרן כנסייתית לנשים אצילות". נשות השטיפט לא חיו לפי כללי הנזירות הנוקשים של מנזרים אחרים. הכניסה למוסד לא חייבה נדרים, אלא הייתה בחירה לחיות במסגרת קהילתית בעלת אורח חיים דתי. תפקידן העיקרי של הנשים בקהילה זו היה התפילה למען נשמות המתים ובקשת חסדו ותמיכתו של האל עבור החיים. המוסד הוקם בשנת 852, על ידי הבישוף אלטהיידיס מהילדסהיים. אלטהיידיס נקבר במקום לאחר מותו בשנת 874. המוסד העניק לנשים השכלה, השפעה פוליטית ואפשרות לחיים עצמאיים יחסית. מאמצע המאה ה-10 נהנתה קהילת הנשים מתמיכתו של בית המלוכה שהעניק לה זכויות מיוחדות ואדמות נרחבות. קשרי המשפחה ההדוקים בין הגבירות המנהלות את המוסד לבין שושלת הקיסרות תרמו לתור הזהב של המנזר באסן, שנמשך עד אמצע המאה ה-11. הנשים יזמו את הקמתם של מבנים מפוארים והזמינו יצירות אמנות יקרות ערך, שרבות מהן עדיין נחשבות לחלק מאוצרות הכנסייה וניתן לראות אותם במוזיאון המרשים לצד הקתדרלה.
החיים בשטיפט
הפעילות המרכזית כללה תפילה יומית משותפת במסגרת מקהלת הכנסייה וכן תפילות סדירות למען נשמות המתים. הנשים יכלו לעזוב את המוסד בכל עת, בין אם כדי לשוב למשפחתן ובין אם כדי להינשא. עם הזמן, המקום הפך למוקד דתי ותרבותי חשוב, והקתדרלה הקשורה אליו ממשיכה להעיד על גדולתו.
סופו של השטיפט
המנזר בוטל בשנת 1803 במסגרת הרפורמות של נפוליאון, אך אוצרותיו: יצירות האמנות והפריטים הדתיים נשארו רכושה הקתדרלה של אסן.
בין השנים 1524 ל-1526 יצאו האיכרים בחלקים מגרמניה אוסטריה ושוויץ (של היום) למלחמה נגד האצולה. הם דרשו זכויות רבות יותר וביטול של עבדות הצמיתים. אך ניסיון המרד הסתיים במפלה עקובה מדם.
רקע
סביב שנת 1.500 כ-80% מהאוכלוסייה היו איכרים, כ-3% היו אצילים, ושאר האוכלוסייה חיה בערים. קבוצת האיכרים נשאה באמצעות מיסים כבדים בנטל קיום הכלכלה של המדינה ומימנו את האצולה ואת הממסד הדתי בשעה שהם עצמם היו הקבוצה הגדולה באוכלוסייה אך חסרי כל זכויות פוליטיות. במאה ה- 15 סבלה אירופה ממגפות ובצורות שהובילו למשברים כלכליים קשים והפכו את חייהם של מעמד האיכרים לבלתי אפשריים.
מתחים בין האיכרים לאדונים
האיכרים נאלצים למסור חלק גדול מהיבול ומהכנסותיהם, ובנוסף לכך גם לבצע שירותים, עבודות מלאכה עבור האצולה. נותר להם מעט מאוד למחייתם. מעיק במיוחד היה המס המכונה "מס המוות": כאשר איכר נפטר, משפחתו מחויבת למסור לאדון האחוזה את הבגד הטוב ביותר ואת חיית המשק הטובה ביותר. עול זה מוטט משפחות איכרים רבות. איכרים רבים חיים כ"צמיתים", כלומר: הם כפופים לאדון הקרקע ומחויבים לציית לו. אסור להם לשנות את מקום מגוריהם ללא רשות האדון, והם אינם חופשיים לבחור את בני זוגם לנישואין. גם בבית המשפט האיכרים תמיד מפסידים ואת ענייני הקהילה שלהם הם אינם רשאים לנהל בעצמם.
השפעת מרטין לותר הרפורמציה
בשנת 1520 מפרסם הנזיר לשעבר ומבקר הכנסייה, מרטין לותר (Martin Luther), את משנתו "על חירותו של האדם הנוצרי". בין היתר נכתב שם: "אדם נוצרי הוא אדון חופשי על כל הדברים ואינו כפוף לאיש." דבריו אלה מחזקים רבים מהאיכרים בדרישתם לסיים את עבדות הצמיתות. אך מדובר באי־הבנה: לותר לא מדבר על החיים בעולם הזה, אלא על החיים לאחר המוות. ה"חירות" שאליה הוא מתכוון היא החירות הרוחנית של האדם שנגאל מחטאיו בפני אלוהים – לא חירות ממעמד הצמית. לותר סבר שאין לבסס דרישות גשמיות על כתבי הקודש. אף על פי שהוא הכיר בקשיים שמהם סובלים האיכרים, הוא עדיין סבר שעליהם לציית לאדוניהם.
השקפתו של הרפורמטור אולריך צווינגלי (Ulrich Zwingli) היתה אחרת.
המקרא לתפיתסו הוא הבסיס לחיים נוצריים – הן בעולם הזה והן בעולם הבא. אמנם השלטון בא מאת אלוהים, אך גם השלטון כפוף לחוקי המקרא. אם הוא מפר את החוקים האלה, יש לנתינים זכות להדיחו. צווינגלי השפיע רבות על האיכרים בדרום גרמניה ומכיוון שהחוק הקיים אינו מגן על האיכרים, הם מתחילים להתבסס על מה שהם מכנים "הזכות האלוהית" – גישה חדשנית שרואה בתנ"ך את ספר החוקים התקף.
שנים־עשר המאמרים
במרץ 1525 נפגשים נציגי קהילות איכרים מדרום גרמניה בעיר החופשית ממינגן (Memmingen). העיר נחשבת למעוז הרפורמציה – התנועה שהחל בה מרטין לותר ושואפת לשנות ולחדש את הכנסייה הקתולית. נציגי האיכרים מבקשים להנהיג את "הזכות האלוהית", ומנסחים את תלונותיהם ב־שנים־עשר מאמרים שבאמצעותם הם מתכוונים לבוא בדרישות כלפי השלטונות. אחד ממחברי המסמך הוא התאולוג כריסטוף שפלר (Christoph Schappeler), תלמידו של צווינגלי. אחד הסעיפים המרכזיים ב"שנים־עשר המאמרים" הוא כמובן ביטול הצמיתות. אך האיכרים דורשים גם את הזכות לבחור בעצמם את הכומר שלהם – כדי להבטיח שהוא ייצג באמת את האינטרסים שלהם. הם תובעים שיפור בתנאי המחיה, את הזכות לצוד ולדוג, להשתתף בכריתת יערות, ולבטל את שירותי העבודה הכפויה שהם מחויבים להעניק לאדונים.
תגובת האדונים היא של חוסר הבנה ואף לעג. מתוך תחושת עוצמה וביטחון, הם נסוגים אל החוק הישן ואינם מגלים שמץ של נכונות לפשרה.
קווי התפר והתחלת המלחמה
כך התבצרו הצדדים בעמדותיהם – והמלחמה פרצה. האיכרים התארגנו במה שנקרא "האופן", גדודים (Haufen): המונח מגיע מתחום הצבא, ומשמעותו יחידה עם חוקים ברורים ודרגות פיקוד. לכל גדוד היה גם דגל משלו. בתחילה, גדודי האיכרים שוטטו בארץ. הם בזזו מנזרים ותקפו טירות; בתחילה לא הייתה אלימות כלפי אנשים, אך זה השתנה באפריל 1525.
מהלך מלחמת האיכרים
ב-4 באפריל 1525, ליד העיירה לייפהיים (Leipheim) בשוואביה, פרץ הקרב הראשון שבו הובס הגדוד של לייפהיים. העיר לייפהיים נאלצה לשלם קנס, ומנהיגי הגדוד הוצאו להורג.
כמה ימים לאחר מכן, ב-16 באפריל 1525, תקפו איכרים מורדים את העיר ויינסברג (Weinsberg) מזרחית להיילברון (Heilbronn) והוציאו להורג את הגרף לודוויג פון הלפנשטיין (Graf Ludwig von Helfenstein) ואת מלוויו מחוץ לשערי העיר. עקב אירועים אלה, האצילים גייסו כוחות: מצד אחד עמדו צבאות האצילים המחוזיים ולצדם לוחמי בריתות צבאיות איזוריות ומצד שני עמדו גדודי האיכרים. מלחמת האיכרים החלה להתפשט לאיזורים נרחבים, והגיעה ליער השחור (Schwarzwald) ולאלזס (Elsass, היום בשטח צרפת). הקרבות לא התרחשו בו-זמנית בכל האזורים. באזורים מסוימים מלחמת האיכרים כבר הסתיימה, בעוד שבמקומות אחרים היא רק החלה. דוגמה לכך: קרב בובלינגן (Böblingen) הסתיים בתבוסת האיכרים ב-12 במאי, אך רק ב-23 במאי נאלצה פרייבורג (Freiburg) להצטרף למורדים. אי־התיאום הזה היה אחד הגורמים לתבוסת האיכרים, שכן האדונים יכלו לתקוף ולהביס גדודי האיכרים בזה אחר זה.
במאי 1525 התרחש בפרנקנהאוזן (Frankenhausen) אחד מהקרבות החשובים ביותר במלחמת האיכרים. כאן הובסו המורדים בראשות תומאס מינטצר (Thomas Müntzer) לחלוטין על ידי צבא של אצילים.
האיכרים היו חסרי ניסיון בלחימה, ובציודם הם נחותים לחלוטין לעומת האבירים. הם יוצאים למלחמה עם כלי עבודה שהוסבו ללחימה: עם מגלי דישה וקלשונים, לעומת שריונות, חרבות ותותחים של האצילים. אף על פי שהאיכרים מצליחים מדי פעם להשתלט על תותחים, הם אינם יודעים להפעילם כראוי. בנוסף, הם פחות מאורגנים, אינם מסכימים על מטרותיהם, וחסרה להם הנהגה מרכזית. בנוסף לכך, חילוקי הדעות בין הרפורמטורים יוצרים בלבול בקרב האיכרים: לותר מול צווינגלי – איזו דרך היא הנכונה? בסך הכל, היה להם כוח מועט מדי כדי לעמוד מול צבאותיו המקצועיים של השלטון.
תוצאות מלחמת האיכרים
תגובת האדונים הייתה אכזרית. רבים מהאיכרים הוצאו להורג ובנוסף, נאלצו רבים למסור את נשקם והוטלו עליהם קנסות פיצויים. במהלך מלחמת האיכרים איבדו כ-70,000 איכרים את חייהם.
עם זאת, מפני שהאדונים חששו מהתפרצויות מחודשות, הם ניאותו בחלק מהאזורים להיענות לדרישות האיכרים – למשל באזור אורטנאו (Ortenau) במסגרת "הסכם רנכן" (Renchener Vertrag). שם בוטלה הצמיתות, הוענקה חופש נישואין ובוטל מס המוות. כך שהמלחמה לא הייתה לחלוטין לשווא. עם זאת, השחרור הסופי של האיכרים התמהמה בכמעט 250 שנה נוספות. רק בשנת 1807 בוטלה הצמיתות בפרוסיה (Preußen) – בתקופת הכיבוש הצרפתי בראשות נפוליאון.
תומאס מונטצר
תומאס מינטצר (Thomas Müntzer) היה דמות מרכזית ורדיקלית בתקופת הרפורמציה במאה ה-16. הוא נולד ככל הנראה בעיר שולדהאו (Schmalkalden) שבתורינגיה.
הוא היה תיאולוג וכומר שהתנגד למערכת הכנסייתית הרשמית ולשלטון הפיאודלי. הוא קרא לשינוי חברתי עמוק, שכלל שוויון כלכלי וחברתי, והאמין שלעם יש זכות למרד נגד דיכוי ועוול. בניגוד למרטין לותר, שהדגיש בעיקר את החירות הרוחנית של האדם, מינטצר תמך במאבק פיזי וחברתי לשחרור האיכרים.
הוא היה מנהיג של המרד באזור טורינגיה ופרנקוניה, והשתתף בקרב החשוב בפרנקנהאוזן במאי 1525, שם הובסו המורדים. מינטצר נתפס על ידי כוחות האצולה, עונה והוצא להורג בשנת 1525 בעיר מולדה (Mühlhausen).
מינטצר נחשב לדמות סימבולית של המאבק החברתי והרדיקלי בתקופת הרפורמציה, שמייצג את הרצון לצדק ושוויון גם במחיר המאבק והאלימות.
"במונסטר או שיורד גשם, או שפעמוני הכנסיות מצלצלים – וכששני הדברים קורים בו זמנית, סימן שהיום יום ראשון."
אימרה עממית שמשקפת את האקלים הגשום ואת אופייה הקתולי הנוקשה של העיר באירוניה עצמית קלה. מונסטר היא עיר ציורית בצפון-מערב גרמניה כשעתיים נסיעה מקלן, צפונית לחבל הרוהר. העיר שוכנת בלבו של חבל ווסטפאליה והיא מוקפת איזורים כפריים המכונים מונסטרלנד. זוהי עיר אוניברסיטאית תוססת עם היסטוריה עשירה, שפע של אדריכלות גותית ורנסנסית, ורשת שבילי אופניים מפותחת.
מרכז העיר מונסטר נחרב כמעט כולו בהפצצות של מלחמת העולם השנייה, אבל מבקרים יוכלו לראות כאן מבנים היסטוריים רבים ששוחזרו בהשקעה אדירה עד לרמת הפרטים הכי קטנים. כנסיות מרשימות, שווקים ססגוניים, בתי קפה קטנים ונעימים, מוזיאונים מרשימים כמו מוזיאון פיקאסו או מוזיאון LWL לתרבות ואמנות (LWL-Museum für Kunst und Kultur), אגם האזה (Aasee), והטיילת המקיפה את העיר העתיקה בטבעת ירוקה.
בין האתרים הבולטים ביותר של מונסטר ניתן למנות את הקתדרלה (Der Dom) והשעון האסטרונומי העתיק שבתוכה, היכל השלום בבית הערייה העתיק, כנסיית למברטי עם שלל סיפוריה המעניינים (ראה בהמשך) הטיילת הירוקה המקיפה את מרכז העיר, ועוד…
פרינציפלמארקט בלב מונסטר
מונסטר נחשבת לבירת האופניים של גרמניה, ולא במקרה. בעיר מתגוררים כ־300 אלף תושבים, אך יש בה למעלה מחצי מליון זוגות אופניים. הניידות אינה רק פתרון נוח – היא חלק מהתרבות המקומית. העיר מישורית, ישנם מאות קילומטרים של שבילים ייעודיים, ורוב מרכז העיר סגור לתנועת כלי רכב פרטיים. העיר מדורגת בעקביות בראש דירוגי הערים הידידותיות לאופניים בגרמניה. במונסטר יש גם מערך חנייה מוסדר לאופניים: מומלץ מאוד לעשות ביקור קצר בחניון האופניים ממש על יד הכניסה הראשית של תחנת הרכבת. גם התיירים משתלבים בקלות – אפשר לשכור אופניים בחניון המוזכר ובמספר חנויות אופניים.
היה היה פעם רוזן… כך או אחרת מתחילה האגדה על הרוזן מגלייכן Gleichen. זו אגדה מוכרת היטב באוצר הסיפורים העממיים של תורינגיה, אך אין זו סתם אגדה על אהבה נכזבת וסודית — אלא סיפור די אמין אודות אציל מתורינגיה שחי עם שתי נשותיו בהסכמת הכנסייה הקתולית.
אז הנה האגדה בקצרה: הרוזן ארנסט מגלייכן יצא למסע צלב בארץ הקודש, ושם נפל בשבי. הוא שועבד בגני הסולטן, ושם הבחינה בו בת הסולטן מלכסאלה Melechsala והתאהבה מיד בשבוי הנאה. היא הציעה לסייעו לו להימלט, בתנאי שיינשא לה אך מאחר והוא כבר היה נשוי, סירב הרוזן בתחילה, אך לבסוף הסכים כשהבין שזו הדרך היחידה לחזור ולפגוש את משפחתו. בדרכם חזרה לאירופה, הצליח הרוזן להשיג ברומא את אישורו של האפיפיור לשאת אישה שנייה. לאחר מסע ארוך הגיע עם רעייתו החדשה אל טירת גלייכן — משכן המשפחה האצילית. הוא הותיר את בת הסולטן בעמק שלמרגלות הטירה ורכב לבדו אל הטירה, כדי להתייצב בפני אשתו הראשונה ולספר לה כיצד הצליח לחזור. מששבה וקיבלה אותו שמח ושלם בנפשו ובגופו, הסכימה אשתו לנישואים השניים וירדה עמו אל העמק. שם התחבקו שתי הנשים וחיו יחד בהרמוניה ובשמחה.
הרוזן ארנסט מגלייכן ושתי נשותיו
אמיתי או לא? עובדה היא שבקתדרלת ארפורט ניצב מצבת קבר של רוזן מגלייכן, שמצדדיו שתיים, שתיהן עוטות רעלה – סימן מובהק לנישואין בימי הביניים. האישה מימין עונדת כתר ולבושה פאר, מה שמעיד על מעמדה הגבוה לעומת האישה שמשמאל, שלבושה פשוט יותר.
אבל מי הוא אותו רוזן מגלייכן?
יש האומרים ארווין השני, אחרים טוענים שמדובר בבניו ארנסט השלישי או למברט השני, ויש האומרים — בנכדו, ארנסט הרביעי. לפי האגדה, מדובר ברוזן ארנסט השלישי, שכן רק הוא היה בגיל המתאים להשתתף במסע הצלב שבו נוצחו הצלבנים זמן קצר לאחר תחילתו על ידי צבא הסולטן — מדובר במסע הצלב החמישי (1217–1229). ורק הוא חי די זמן כדי לשוב לביתו ולחיות עוד שנים רבות. עם זאת, האגדה עצמה הופיעה רק במאה ה־15 או ה־16 — כנראה כדי להסביר את המצבה שעליה גבר הנשוי לשתי נשים. בקרב החוקרים המודרניים ישנה גישה שקולה יותר, ולפיה מדובר בלמברט השני, ושתי הנשים לצידו הן אשתו הראשונה והשנייה. השנייה, סופי מויימאר־אורלמינדה, נישאה לו רק לאחר מותה של הראשונה, אוטיליה. אם אכן כך היה, נותרת השאלה: מדוע בחר הרוזן להנציח שתיהן על מצבתו? יש הטוענים כי המצבה שייכת בכלל לארווין השני, לרעייתו אדלהייד מאורלמינדה ולבת משפחה נוספת, שזהותה אינה ידועה. איך נראים בדרך כלל קברים מסוג זה אפשר ללמוד בכנסיית סברוס הסמוכה, שם מתוארים בקברו של הקדוש סברוס הוא עצמו, רעייתו ובתם אינוצנטיה. ההבדל המהותי: הבת מתוארת כבלתי נשואה — שערה פזור, והיא עונדת זר פרחים במקום רעלה.
אולי מחקר מדעי היה יכול לשפוך אור על הסוגיה. בשנות ה־60 נלקחו תבניות גבס משלושת הגולגולות — אפילו כפול: סט אחד למוזיאון הלאומי המלכותי הבווארי במינכן, ואחד לאגודת ההיסטוריה של ארפורט. אך כיום העותקים נעלמו. הם אינם רשומים באף מוזיאון, וייתכן שאדם פרטי, חובב היסטוריה, צירף אותם לאוספו. ייתכן שכעת הם מעלים אבק באיזו מחסן נידח אחרי שנשכחה ההיסטוריה שמאחוריהם. עצמות השלישייה האצילית קבורות כיום שוב בשלום ואינן נגישות למחקר. בדיקת DNA אולי הייתה יכולה לפחות לקבוע אם היה ביניהם קשר משפחתי.
בין אם זו נסיכה יפה שהציעה נישואין לאציל נאה, ובין אם רוזן רומנטי שמעולם לא שכח את אהבתו הראשונה. כך או כך, קשה להישאר אדיש לסיפור.
וילה הוגל באסן הייתה בית מגוריה של משפחת התעשיינים קרופ KRUPP בין השנים 1873 עד 1945. היום שייך המתחם כולו לקרן קרופ. המתחם כולל גנים יפיפיים, פיסת יער נאה בשולי העיר ובמרכזם הוילה המרשימה, הממחישה את צמיחתה של תעשיית הפלדה והמכונות של גרמניה ואת היותה הכוח המניע את הכלכלה הגרמנית.
קרן קרופ המוכרת רשמית כ‑Alfried Krupp von Bohlen und Halbach‑Stiftung נוסדה בשנת 1966 על ידי אלפריד קרופ פון בוהלן און הלבך. כל נכסיו של אלפריד קרופ – הן הרכוש הפרטי והוילה והן הקונצרן – עברו לאחר מותו ועל פי צוואתו של קרופ לקרן פילנתרופית. הצוואה נכנסה לתוקף עם מותו ב־30 ביולי 1967, והקרן החלה לפעול ב־1 בינואר 1968.
חדר המגורים של וילה הוגל עם אור שמש טבעיאחד מ 399 חדרים בוילה הוגל, מחדר זה נשקף נוף יפה של הגנים ושל נהר הרוהר למרגלות הוילההספרייה של בית משפחת קרופ, וילה הוגלמימין לשמאול: הבן הבכור אלפריד שהיה האחרון מבני המפחה שעמד בראש הקונצרן, (עומד:) גוסטב פון בוהלן אונט הלבך, ברטה עם ברטה קרופ פון בוהלן אונט הלבך וחלק משאר ילדיהם בציור התלוי בוילה הוגלמדחף של ספינה מתוצרת קרופ מוצג בחצר הוילה
הוילה מונה 399 חדרים ונמצאת במרכזו של פארק מרהיב המשקיף על אגם בלדני ונהר הרוהר. הוילה היא הרבה יותר מביתה של משפחת קרוף, אחת ממשפחות התעשיינים החשובות בגרמניה – היא סמל של התעשייה של גרמניה המהווה מרכיב מרכזי כל כך בתרבות הגרמנית. הפלדה ותעשיית המכונות עיצבה את גרמניה כפי שאנו מכירים אותה היום: מדינה תעשייתית, מדינת רווחה, אך גם חברה שהובילה לתהומות האפלים ביותר שידעה ההיסטריה האנושית. היטלר ביקר 4 פעמים את הוילה וחברת קרופ היתה שותפה חשובה בבניית העוצמה הצבאית של הרייך השלישי תוך שיעבודם של רבבות עובדי כפייה.
הוילה והפארק עם שביליו הרבים נגישים היום לציבור – והם מספרים את סיפור המשפחה אך לדעתנו ניתן להבין כאן פן חשוב בזהות הגרמנית. תערוכה קבועה ב"הבית הקטן" מספרת את סיפורה של משפחת קרופ ואת תולדות חברת הכרייה והפלדה מהחשובות בגרמניה. כאן גם ממוקם הארכיון ההיסטורי של חברת קרופ, עם אוספים עשירים שמשמשים נקודת מפגש עבור חוקרים מהעולם כולו. ב 2023, עם ציון 150 שנה לבניית הווילה ביקר נשיא גרמניה וולטר שטיינמאייר במקום והדגיש בנאומו את תמיכתה של משפחת קרופ במשטר הנאצי, את עובדי הכפייה ששועבדו על ידי החברה ותרומתה של חברת קרופ לתעשיית הנשק ולבניית מכונת המלחמה הנאצית. עם זאת ציין שטיינמאייר את מאמציה של קרן קרופ, שמנהלת היום את המקום ומתעדת את מורשת המשפחה שלא לטשטש או להצניע את הפרק האפל בעברה של המשפחה.
וילה הוגל באסן
הנקודה הישראלית. השם קרופ עשוי להיות מוכר לישראלים רבים. החברה טיסנקרופ (ThyssenKrupp) נוצרה בשנת 1999, בעקבות המיזוג בין שתי ענקיות תעשייה גרמניות: Thyssen AG – חברת פלדה ותעשייה שהוקמה עוד במאה ה‑19 על ידי משפחת טיסן. וחברת Fried. Krupp – חברת הפלדה של משפחת קרופ, גם היא מהוותיקות והמשפיעות בתעשייה הגרמנית שבוילה שייכת לה אנו נמצאים. טיסנקרופ (ThyssenKrupp), תאגיד תעשייה מהגדולים בגרמניה, הוא הגורם המרכזי בייצור הצוללות שנרכשו על ידי ישראל ועמדו במוקד אחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה: פרשת הצוללות (תיק 3000).
תוכלו לשלב ביקור מרתק בוילה הוגל בכל אחד מן הטיולים השונים שאנו מציעים לחבל הרוהר, אך נשמח גם לתכנן עבורכם מסלול טיול אינדיבידואלי שיכלול את האתר המרתק.
הפארק היפה כולל אגם נאה עם חוף שמאפשר טבילה נחמדה, שבילי אופניים ומסלול של פריזבי מיני גולף (דיסק גולף). למי שיזדמן לכאן תוך רכיבה לאורך תעלת דטלן האם Datteln-Hamm, תהיה הזדמנות לעצירה בקיוסק הגדול שבמעגן הסירות שלבמקום.
