פוטסדאם Potsdam היא עיר היסטורית יפהפייה הסמוכה לברלין. היא בירת מדינת ברנדנבורג Brandenburg – מדינת המחוז המקיפה את ברלין (שהיא עיר-מדינה בפני עצמה). העיר מפורסמת במיוחד בזכות הארמונות, הגנים והאגמים הרבים שסביבה. המלך הפרוסי פרידריך הגדול בנה בה את ארמון סנסוסי Schloss Sanssouci, הנחשב ל"ורסאי של פרוסיה". בעיר משתלבים סגנונות אדריכלות גרמניים, הולנדיים, רוסיים ואיטלקיים, ולכן יש לה אופי ירוק, שקט ומגוון במיוחד. כיום נחשבת פוטסדאם לאחת הערים הנעימות והירוקות ביותר בגרמניה, עם פארקים רחבי ידיים, ארמונות מרשימים ומסלולי אופניים לאורך האגמים והנהרות. בתקופת המלחמה הקרה עבר בשולי העיר הגבול בין מזרח גרמניה לבין המובלעת של מערב ברלין והעיר ניצבה ממש בקו התפר בין שני העולמות. במשך מאות שנים התגוררו בפוטסדאם בעיקר בני האליטה של המדינה הפרוסית ולאחר מכן של הקיסרות הגרמנית, ובראשם בני משפחת המלוכה הפרוסית – במיוחד בית הוהנצולרן (Haus Hohenzollern), ששלט בפרוסיה ולאחר מכן גם בקיסרות הגרמנית. הארמונות הרבים בעיר נבנו עבור מלכים, נסיכים ובני חצרם. לצדם חיו בפוטסדאם קציני צבא בכירים, פקידי ממשל, דיפלומטים ואנשי אצולה.
במאה ה־19 וה־20 הפכה העיר גם למקום מגוריהם של אינטלקטואלים, אמנים ומדענים. כך למשל, אלברט איינשטיין שעבד במכון לאסטרופיזיקה. כיום מושכת העיר אוכלוסייה אמידה יחסית, ובה אנשי אקדמיה, עובדי הייטק ומדיה המועסקים בברלין, דיפלומטים ואנשים המחפשים איכות חיים גבוהה, שקטה וירוקה, במרחק קצר מבירת גרמניה.
מרכז העיר
מרכז העיר שונה מאלו של ערים גרמניות רבות: הוא מרגיש כמעט כמו עיר הולנדית קטנה. האזור ההיסטורי בנוי סביב כיכרות בסגנון הבארוק, רחובות רחבים ובניינים ששוחזרו בקפדנות לאחר מלחמת העולם השנייה.
בלב העיר נמצא הרובע ההולנדי Holländisches Viertel עם כ־130 בתי לבנים אדומות בסגנון הולנדי מן המאה ה־18, מהאוספים הגדולים מסוגם מחוץ להולנד.
בתי הקפה, החנויות הקטנות והחצרות הפנימיות מעניקים למרכז אווירה רגועה ואלגנטית יותר מאשר בברלין הסמוכה. בין הרחובות ההיסטוריים ניתן להתקל בשערים מלכותיים וגנים ירוקים, שמזכירים את עברה הפרוסי של העיר. חלקים גדולים מן המרכז שוחזרו רק לאחר איחוד גרמניה, ולכן העיר משלבת היטב בין היסטוריה משוחזרת לחיים עירוניים עכשוויים.
ארמון סנסוסי Sanssouci Palace
הארמון המפורסם והאטרקציה החשובהשל פוטסדאם וגם אחד הסמלים החשובים של ממלכת פרוסיה. הוא נבנה בין השנים 1745–1747 עבור מלך פרוסיה פרידריך הגדול — פרידריך השני. שם הארמון “Sanssouci” משמעותו בצרפתית “ללא דאגות”, משום שהמלך רצה מקום של שקט ומנוחה כדי לעסוק בו במוזיקה ובפילוסופיה. הארמון תוכנן בסגנון רוקוקו אלגנטי ועדין, והוא קטן ואינטימי יותר מארמונות מלכותיים מפוארים אחרים באירופה.
הטראסות עם הכרמים של סנסוסי ידועות בקרב חובבי הפורטמט. הן יורדות במדרגות רחבות אל הפארק הגדול. פרידריך הגדול אירח שם אנשי רוח חשובים, ובהם הפילוסוף הצרפתי וולטר Voltaire. כיום הארמון והפארק שסביבו הם חלק מאתר המורשת העולמית “הארמונות והגנים של פוטסדאם וברלין” של אונסק"ו, ונחשבים לאחד האתרים מסוגו המרשימים ביותר בגרמניה.
גשר גליניקה Glienicke Bridge
הגשר המפורסם חיבר, או יותר נכון הפריד בין מזרח גרמניה ובין המובלעת הגדולה של מערב העיר ברלין – שהיתה שייכת למערב גרמניה. הוא מכונה “גשר המרגלים” משום שבתקופת המלחמה הקרה נערכו עליו חילופי מרגלים מפורסמים בין ברית המועצות לארצות הברית. ההחלפה הידועה ביותר הייתה ב-1962: המרגל הסובייטי רודולף אבל הוחלף בטייס האמריקאי פרנסיס גארי פאוארס, שהמטוס שלו הופל מעל ברית המועצות. הסרט Bridge of Spies הפך את הגשר למפורסם עוד יותר בעולם. בזמן חלוקת גרמניה עבר בדיוק באמצע הגשר הגבול בין מערב ברלין למזרח גרמניה. קו לבן במרכז סימן את ההפרדה. בגלל מיקומו הרגיש, אזרחים רגילים כמעט לא יכלו לעבור עליו במשך עשרות שנים. אנקדוטה מעניינית: במרכזו של הגשר ניתן להבחיין בכך שצבעו הירוק מצדו המערבי שונה מעט מגוון הירוק שבו נצבע מעברו האחר, מפני ששתי מדינות משני צידי מסך הברזל היו אחראיות על תחזוקתו, כל אחד בתחומה, עד לנקודת המפגש באמצע הגשר. עד היום הגשר מתוחזק כך שקו התפר עדיין נראה לעין.
טירת הצייד גליניקה Schloss Glienicke
הארמון הוא חלק ממתחם נוף עצום של ארמונות וגנים סביב פוטסדאם וברלין. הארמון נבנה מחדש בסגנון איטלקי עבור הנסיך קרל מפרוסיה במאה ה-19, בהשראת וילות רומיות וטוסקניות. כשמסתובבים שם לפעמים שוכחים שנמצאים בכלל בברלין. בחצר הפנימית ובגנים פזורים פסלים, עמודים ועתיקות שהובאו מאיטליה — סוג של “פנטזיה איטלקית” בלב פרוסיה: קיטש נוראי אבל כזה שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בתקופת המלחמה הקרה המקום היה כמעט בקצה העולם: ממש ליד גבול ברלין והחיץ בין מזרח למערב, כך שהאזור כולו הפך שקט ומבודד מאוד.
הוילה של מקס ליברמן Max Liebermann וקצת על הצייר היהודי החשוב
ליברמן היה בן למשפחה יהודית עמידה והיה החשוב מבין האמנים של האימפרסיוניזם הגרמני. בעוד שבצרפת פעלו מונה ורנואר, בגרמניה היה ליברמן הדמות המרכזית שהנחילה את הציור המודרני לציבור הרחב. המוטיבים שבחר לצייר עוררו בתחילת דרכו תשומת לב, הם לא היו שגרתיים: פועלים, נשים זקנות ובתי יתומים נחשבו “מכוערים מדי” בעיני המבקרים השמרנים בגרמניה של סוף המאה ה-19. עם זאת הוא היה אמן חשוב ומוערך מאוד עוד בימי חייו והפך לנשיא האקדמיה הפרוסית של האמנות עד לעליית הנאצים – אז "התפוטר" בשל זהותו היהודית.
אחת האמרות המפורסמות המיוחסות לו הייתה כאשר ראה את מצעד הנאצים ליד ביתו בברלין: “אני לא יכול לאכול מספיק כדי להקיא בכמות שהייתי רוצה” המשפט הפך לסמל של סלידת אינטלקטואלים יהודים מן הנאציזם.
ליברמן התגורר במרכז ברלין (ממש בסמוך לשער ברנדנבורג) וב 1909 בנה את הבית הקיץ שלו על שפת אגם ואנזה, אותו כינה “הטירה שעל האגם”. הגן הסובב את הוילה תוכנן בקפידה ושבילי הפרחים והמדשאות מופיעים בעשרות מציוריו המאוחרים. לאחר עליית הנאצים נאלצה אלמנתו מרתה למכור את הוילה בלחץ המשטר במחיר נמוך בהרבה מערכו. בתקופת גרמניה הנאצית ולאחר מכן גם בתקופת ברלין המחולקת (הבית עומד בשטח שהיה חלק ממובלעת ברלין של מערב גרמניה) שימש הבית למטרות שונות ואיבד כמעט לחלוטין את אופיו המקורי. רק בתחילת שנות ה-2000 שוחזרה הווילה כמוזיאון. כיום אפשר לבקר את המתחם הכולל את הבית, את הגן המשוחזר וגם תערוכות על חייו של ליברמן ועל יהדות ברלין לפני השואה.
וילת וועידת הנזה
וילת ועידת ואנזה Haus der Wannsee-Konferenz היא וילה מפוארת על שפת אגם ואנזה Wannsee הסמוך לפוטסדאם. ב־20 בינואר 1942 התקיימה במקום ועידת ואנזה שבה הגו בכירי המשטר הנאצי את ארגון “הפתרון הסופי” להשמדת יהודי אירופה. הוועידה נוהלה בידי ריינהרד היידריך (Reinhard Heydrich), מבכירי ה SS והשתתפו בה נציגים ממשרדי ממשלה שונים. הווילה עצמה נבנתה עוד לפני התקופה הנאצית כבית יוקרה פרטי באזור עשיר וירוק של ברלין. פרוטוקול הישיבה שנשמר מן הוועידה הפך לאחד המסמכים ההיסטוריים החשובים ביותר להבנת מנגנון הההשמדה שבוצע בשואה והוא מוצג במקום. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש המבנה למטרות שונות, ורק בשנות ה־90 הוקם בו אתר הנצחה ומרכז לימוד ובמרכזו פועל היום מוזיאון ותיעוד היסטורי העוסק ברדיפת יהודי אירופה, במנגנון הבירוקרטי של השואה ובאחריותם של מוסדות המדינה הנאצית.
היכן לאכול?
Anna Amalia
מסעדה גרמנית נעימה באזור ירוק ליד היער והאגם – מעט מחוץ לעיר. אווירה “פרוסית־כפרית” והרבה קהל מקומי שמעריך את המקום הידוע במיוחד במנות גרמניות קלאסיות עשירות. כדאי להזמין שניצל וינאי גדול או מנות ציד עונתיות אם יש בתפריט.
Restaurant kochZIMMER
מסעדת שף קטנה ואינטימית סביב מטבח פתוח, שבה הארוחה מרגישה כמעט כמו מופע קולינרי אישי. האווירה שקטה ומדויקת מאוד, ומתאימה לערב מיוחד – אך מאוד יקרה (מעל 100 יורו לאדם, עיטור של כוכב מישלן). כדאי לבחור בתפריט הטעימות המשתנה ולא במנה בודדת — זו בעצם החוויה המרכזית של המקום.
Udonge Vegan Cuisine
מקום אסייתי טבעוני מודרני עם עיצוב מינימליסטי ושקט, שונה מאוד מהמסעדות הגרמניות המסורתיות של פוטסדם. גם לא־טבעונים בדרך כלל נהנים כאן מאוד. כדאי להזמין קערת אודון חמה או ראמן טבעוני עם טופו ופטריות.
Maison Charlotte
ביסטרו צרפתי קטן בתוך בית בארוקי ברובע ההולנדי — הולנדישס פירטל (Holländisches Viertel). האווירה מרגישה כמעט כמו רחוב צדדי בפריז.
כדאי להזמין מרק בצל צרפתי, קיש או קרם ברולה לקינוח.
נשמח לסייע לכם לשלב את פוטסדאם בטיול מותאם אישית בגרמניה
