גרמניה היא מדינה של פסטיבלים. לאורך כל השנה, בכל פינה במדינה – מהכפרים הקטנים בכל רחבי גרמניה ועד הערים הגדולות כמו ברלין המבורג וחבל הרוהר – מתקיימים פסטיבלים צבעוניים, חגיגיים, מרובי משתתפים ומלאי תוכן. חלקם מבוססים על מסורות מקומיות עתיקות, אחרים על תרבות עכשווית, ואחרים פשוט מציעים מופעים חיים לאורך ימים ארוכים ובכל מזג אויר. לסיכום, הפסטיבלים בגרמניה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית – ביטוי לחגיגת קהילה, מסורת ואמנות. הם מציעים חוויה מגוונת, חמה ובלתי נשכחת למבקרים מכל העולם. להלן כמה מן הפסטיבלים הידועים והפחות ידועים. מתוך מאות (וייתכן שיותר, לא ניתן לספור) אירועים ופסטיבלים בכל רחבי המדינה הענקית נציין אחדים רק כדי להמחיש את האוירה.
בנוסף למסלולים המוצעים שתמצאו באתר, מתוכם תוכלו לבחור את הטיול שמתאים לכם (נבצע בכיף התאמות נוספות בכל אחד מהם לתחומי העניין ולסגנון שלכם), נשמח גם לתכנן עבורכם סיור חדש לגמרי לאיזורים אלה או לייעדים אחרים בגמרניה עם נסיוננו רב השנים בתכנון וארגון טיולים והכירותינו המעמיקה את גרמניה. אנו מציעים שירותי תכנון טיולים, תוך דגש על אזורים בהם אנו מתמחים ומכירים לעומק, לצד אפשרות לתרום לכם מנסיוננו ומהכרותינו גם את שאר שאר רחבי המדינה.
ליווי מקצועי ואישי בכל שלב
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם לכל אורך הדרך – משיחת ההיכרות הראשונה בזום, דרך תכנון מפורט של אתרים שמתאימים לתחומי העניין שלכם בדגש על כאלה שאינם שגרתיים בטיולים לגרמניה ועד עדכונים שוטפים במהלך הטיול עצמו. נענה על כל השאלות, תקבלו תוכנית טיול מפורטת, המלצות עדכניות לאירועים ולפעילויות, קישורים להזמנות, ומענה בזמינות גבוהה לכל התייעצות או שינוי.
אולם הקולנוע ליכטבורג באסן עם למעלה מ 1200 מקומות ישיבה
אולם הקולנוע ההיסטורי והייחודי נפתח בשנת 1928 והוא היום הגדול בגרמניה ויכול להכיל למעלה מ-1,200 צופים. במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוק המבנה קשות, אך שוקם והוא ממשיך לפעול ולשלב בין קסם קולנועי קלאסי לטכנולוגיה מודרנית. הוא מארח הקרנות סרטים, פסטיבלים ואירועים מיוחדים. בזכות גודלו, עיצובו הייחודי ואיכותו האקוסטית הוא נחשב לאחד מאולמות הקולנוע המהנים ביותר בגרמניה ונקודת ציון של מורשת תרבותית באסן.
אולם הקולנוע ליכטבורג באסן עם למעלה מ 1200 מקומות ישיבה
סרטים מוקרנים בגרמניה כמעט תמיד כשהם מדובבים לשפה הגרמנית. לעתים נדירות מוקרנים סרטים בשפת המקור (בתכנית מופיע אז הקיצור של "שפת המקור וכתוביות" OmU) סרטים בשפת המקור מוצגים מידי פעם באולם המרכזי (בעיקר בימים ראשון ושני) וכדאי לשאול בקופה או לבדוק באינטרט במהלך שהות בעיר במידה ותרצו לצפות בסרט ללא ידיעת השפה הגרמנית.
במרכז אסן נמצא בניין בולט ויוצא דופן מאוד. מבוקר עד ערב נפגשים כאן לעבודה בחלל משותף אנשים שמרכז עולמם אמנות. מתקיימות כאן תצוגות על פני שבע קומות לא שגרתיות בעליל. בערבים ניתן לקחת חלק באירועי תרבות ובסופי שבוע יש גם הופעות. יש גם אפשרות לינה במלון המאוד מקורי שנמצא בבניין. זהו המקום המושלם להיות בו יצירתי, להתחבר עם אנשים מעניינים וליהנות מתרבות.
ההיסטוריה של העיר עתיקה יותר מזו של ברלין, דרזדן או מינכן. בשנת 2002 חגגה אסן 1150 שנה לייסוד המנזר והעיר. למרות שאסן היא (אחרי דורטמונד) העיר השנייה בגודלה בחבל הרוהר עם כמעט 600 אלף תושבים, נחשבת העיר לחשובה שבערי חבל הרוהר ושוכנת בליבו. כמו לשאר הערים בחבל הרוהר, גם לאסן עבר תעשייתי חשוב והיא הייתה בעבר מרכז של כריית פחם ויצור פלדה. אסן היא מקום מושבן של כמה חברות ענק, ביניהן ספקיות האנרגיה RWE, E.ON, ענקית הפלדה תיסנקרופ Tyssen Krupp ועוד…
בית הונדרטווסר בפארק הגרוגה באסןפארק הגרוגה בקיץ
העיר היא גם מרכז תרבותי משמעותי עם מוזיאונים רבים, תיאטראות ואתרי מורשת מהחשובים ביותר באזור. בולטים במיוחד בין השאר אתר צולפארין Zollverein – מכרה ענק בעבר המשמש כיום כמרכז תרבות ויצירה ומוכר כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו ווילה הוגל – ביתם של משפחת התעשיינים קרופ. העיר מציעה גם איכות חיים גבוהה עם הרבה שטחים ירוקים ואזורים לנופש, להליכה נעימה בטבע ולרכיבה על אופניים.
חבל האייפל (Die Eifel) – בין געשיות לטראומה היסטורית
חבל האייפל הוא אזור הררי במערב גרמניה, המשתרע בין נהר המוזל מדרום לנהר הריין ממזרח, ונושק לגבולות בלגיה ולוקסמבורג ממערב. האזור נמצא בעיקר במדינת המחוז ריינלנד-פפאלץ, אך חלקים ממנו שייכים גם לנורדריין-וסטפאליה. האייפל הוא חלק מרכס הארדנים, והנוף בו מגוון: גבעות מכוסות יערות, כפרים קטנים, לועות געשיים קדומים שהפכו לאגמים עגולים וביצות הרריות ייחודיות.
האייפל הוא אזור של ניגודים: מצד אחד יופי טבעי רגוע ושלו, מצד שני היסטוריה דרמטית וטעונה. הנוף הגעשי מספר על עבר גיאולוגי סוער, והשרידים מהמלחמות – על סבל אנושי ואומץ. מי שמבקר בו היום מוצא שקט, הרים רכים, שבילי הליכה ורכיבה מעוצבים בקפידה, וטיפת נוסטלגיה מתקופות רחוקות.
האייפל אולי פחות מוכר מהאלפים או מהיער השחור, אבל עבור מי שמבקש לחוות את גרמניה הכפרית – על הנופים, ההיסטוריה והאופי שלה – הוא יעד עשיר, עמוק ומסקרן.
ערים מרכזיות באזור כוללות את גרולשטיין Gerolstein, ביטבורג Bittburg, דאון (Daun), הנחשבת ל"לב הוולקני" של האזור, באד מינסטראייפל (Bad Münstereifel) – עיירת מרפא ציורית עם חומות עתיקות, פרום (Prüm), בה שוכנת בזיליקה מפורסמת ושרידי מנזר ימי-ביניימי חשוב ועוד עיירות נוספות וכפרים עתיקים בעלי עבר קלטי, רומי וגרמאני.
האייפל נושא עמו שכבות היסטוריות רבות. בתקופה הרומית הייתה כאן רשת של דרכים ומבנים, וכמה שרידים (כמו וילות רומיות וגשרים) נותרו עד היום. בתקופת ימי הביניים שלטו באזור אצילים מקומיים ומנזרים רבי השפעה. אך המאה ה־20 הייתה עבור האזור תקופה של הרס ושינוי.
מיגלשה במדרונות האייפלנשר בפארק עופות דורסים, ברקע נהר המוזלמגדל תצפית על פיתול של נהר המוזלקובלנץ, שפך המוזל אל הרייןהכרמים התלולים של המוזל, מעוז הריזלינג הגרמני
במהלך מלחמת העולם הראשונה, מיקומו של האזור ליד הגבול הבלגי הפך אותו לשטח צבאי חשוב. לאחר סיום המלחמה נותרו כאן ביצורים רבים. במלחמת העולם השנייה מילא חבל האייפל תפקיד קריטי – הוא היה חלק מ"קווי זיגפריד" (Sigfriedlinie), מערך ההגנה של גרמניה הנאצית. החבל ספג נזקים כבדים במיוחד בסוף 1944 ותחילת 1945, בקרבות שהיוו את פתיחת "קרבות הארדנים" – ניסיון נואש של גרמניה הנאצית לבלום את התקדמות בעלות הברית. הקרבות הקשים התרחשו בתנאים חורפיים קשים, והם נחשבים לאחד הפרקים הקשים של המלחמה. למרות ההפתעה הראשונית וההתקדמות המרשימה של גרמניה, בעלות הברית התארגנו מחדש, תקפו מהאוויר עם התבהרות מזג האוויר והדפו את כוחות הוורמאכט לאחור. ב־25 בינואר 1945 הסתיימה המתקפה בכישלון גרמני כבד: למעלה מ־100,000 אבדות וכקריסת יתרת המילואים של הוורמאכט בישרו את תכילתו של הסוף של הצבא הנאצי בחודשים שלאחר מכן. הקרבות בארדנים לא רק היו מהקשים במלחמה, אלא גם האחרונים מסוגם בחזית המערבית. עבור חבל האייפל – הם הותירו צלקת עמוקה: הרס פיזי, אובדן חיי אדם, טראומות אזרחיות. אתרי זיכרון, מוזיאונים ובונקרים מנציחים ומספרים את הסיפור.
היום האייפל מציע תמונה שונה לגמרי: שמורות טבע, פארקים גיאולוגיים, מסלולי הליכה מפורסמים (כמו Eifelsteig), רכיבה על אופניים בשבילים שנבנו על נתיבי פסי רכבת שהוצאו משימוש (כמו ה-Vennbahn), ואגמים טבעיים לשחייה ונופש. יערות עבותים, מרחצאות תרמיים, ותשתית תיירות כפרית מפותחת מושכים משפחות, חובבי טבע ותיירים המחפשים שקט והרפתקה. האזור גם בולט במחויבותו לאקולוגיה ולתיירות בת קיימא. חלקים ממנו הוכרזו כשמורת טבע המוכרת על ידי אונסק"ו כנכס עולמי. האגמים שממלאים את הלועות הגעשיים הם תוצאה של התפרצויות געשיות מלפני מאות אלפי שנים, וכיום מהווים סמל למפגש בין הטבע הפראי לבין הרוגע הכפרי של גרמניה.
בחבל הרוהר שבגרמניה – אזור שזוהה במשך שנים רבות עם תעשייה כבדה, מכרות פחם ומפעלי פלדה – צמחה תרבות מיוחדת של גידול יוני דואר. מדובר לא רק בתחביב ותיק, אלא גם בביטוי של זהות מקומית, מסורת פועלים ופיתוח סולידריות קהילתית.
יונים מתעופפות במתחם בית החולים ליונים באסן, חבל הרוהר
המסורת החלה כבר במאה ה-19, עם התבססות התעשייה הכבדה באזור. פועלים במכרות ובבתי חרושת, שחיו חיי עבודה קשים ותובעניים, מצאו בגידול היונים עיסוק מהנה מרגיע ולא יקר לשעות הפנאי.
המוזיאון לאמנות של מולהיים שוכן במרכז העיר, בבניין היסטורי מרשים ששימש בעבר את בית הדואר של העיר. המוזיאון מתמקד באמנות מודרנית ועכשווית, עם דגש על יצירה גרמנית מהמאה ה-20 וה-21, ומציע חוויה תרבותית מגוונת ועשירה.
תערוכת הקבע במוזיאון
בתקופת הבנייה מחדש לאחר 1920, רכישות ראשונות של יצירות מאת ארנסט ברלאך (Ernst Barlach), אוגוסט מאקה (August Macke), אמיל נולדה (Emil Nolde), קתה קולוויץ (Käthe Kollwitz) וכריסטיאן רוהלפס (Christian Rohlfs) הניחו את היסודות לאוסף האמנות המודרנית של המוזיאון. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאמנים שהיו קשורים בחייהם וביצירתם לעיר מולהיים, כמו ורנר גילס (Werner Gilles), ורנר גרעף (Werner Graeff), ארתור קאופמן (Arthur Kaufmann), אוטו פאנקוק (Otto Pankok) והיינריך זיפמן (Heinrich Siepmann), אשר מיוצגים באוסף בקבוצות יצירה נרחבות.
לאחר אובדן כבד במהלך מלחמת העולם השנייה, ניתן היה לבנות מחדש את אוסף המודרניזם הקלאסי בעזרת יצירות מופת של מקס בקמן (Max Beckmann), היינריך קמפנדונק (Heinrich Campendonk), מקס ארנסט (Max Ernst), ארנסט לודוויג קירכנר (Ernst Ludwig Kirchner), אלכסיי פון יאוולנסקי (Alexej von Jawlensky) ופול קלה (Paul Klee). שלושה ציורים של קרל הופר (Karl Hofer) ואמיל נולדה, שהוחרמו בעבר כ"אמנות מנוונת" ונמכרו מחוץ לגרמניה נרכשו אז מחדש.
בדורטמונד הוא בית עסק המתמחה בשיפוץ, תחזוקה ומכירה של רכבי ניוטיימר ואולדטיימר.
יש כאן גם מוזיאון קטן ונחמד שמצדיק כניסה רק אם אתם בסביבה הקרובה. בית המלאכה עוסק בהחזרת הרכבים למצבם המקורי והטוב ביותר האפשרי תוך שימוש בחלקים מקוריים ובטכנולוגיית מדפסות תלת מימד וכדומה. Halle 77 מציע גם שירותים מותאמים אישית לאספנים וחובבי רכבים, ומאפשר לרוכשים למצוא ולהתאים את הרכב המושלם עבורם. אולדטיימר (Oldtimer) הם רכבים קלאסיים שנבנו לפני 30 שנה ויותר. רכבים אלו נחשבים לעתיקים ובעלי ערך היסטורי ותרבותי. הם לרוב מוצגים בתערוכות, נוסעים באירועים מיוחדים ונשמרים על ידי אספנים. רכבי ניוטיימר (Youngtimer) הם רכבים שגילם נע בין 20 ל-30 שנה. הם מתחילים לצבור ערך אספני ונחשבים לעתיד של רכבי האולדטיימר. במקרים רבים, הם משמשים את בעליהם ביומיום או נכנסים לתחזוקה ושיפוץ כדי לשמרם לעתיד.
המוזיאון הוותיק ביותר מסוגו בחבל הרוּר נוסד ב 1883 ושוכן בבניין היסטורי המשלב בין מוזיאון לאמנות ומוזיאון להיסטוריה. מן התקופות הפרה-היסטוריות ועד המאה ה-20, המוזיאון מאכלס אוספים חשובים של ציור ופיסול עד שנת 1900: רהיטים, אמנות שימושית ועיצוב. כמו כן פריטים המתעדים מן העת החדשה גרפיקה, צילום, טקסטיל, היסטוריה עירונית, ארכאולוגיה. תצוגה מהירה של ההיסטוריה התרבותית: מהעת העתיקה ועד לעיצוב מודרני.
מוצג שעשוי לעניין במיוחד מבקרים יהודים וישראלים: האנדרטה הוירטואלית לנספים במלחמת העולם השנייה: הפסל שתוכנן על ידי הפסל בנו אלקן Benno Elkan מתאר סצנה של נשים אוחזות בילדיהן בייאוש וגברים מגנים על עצמם מפני אבנים כבדות הנופלות עליהם. אלקן, יליד דורטמונד, היגר לאנגליה ב-1934 והתפורסם בעולם אחרי המלחמה. יצירתו הידועה ביותר היא מנורת שבעת הקנים מברונזה העומדת בירושלים מול בניין הכנסת. אלקן עבד שנים רבות על תכנון האנדרטה, בין היתר כדי לעבד את חוויותיו מהמלחמה. אולם האנדרטה שתכנן, שאמורה הייתה להיות באורך 9 מטרים וגובה 3 מטרים, מעולם לא נוצקה כמתוכנן. דגם גבס שהכין האמן נעלם אף הוא, והשתמרו רק שבע תמונות בשחור-לבן של אותו הדגם. הוא חלם לראות את האנדרטה מוקמת בדורטמונד עיר הולדתו אך נפטר ב 1960 ולא זכה לכך. נכדתו, ברין המיל, פעלה שנים רבות לאחר מותו כדי להגשים את חלומו של סבה וכמה עשורים מאוחר יותר אכן הוחלט ליצור דגם וירטואלי של האנדרטה באמצעות מחשב. תהליך ה"בנייה" נמשך שנה שלמה, ובמהלכו פיתחו המהנדסים שחזור תלת-ממדי הניתן לצפייה באמצעות משקפי תלת מימד או על גבי מסך טבלט. בשנת 2017, ביום הולדתו ה-140 של אלקן, הוצג הדגם הווירטואלי בטקס חגיגי, ונכדתו הייתה הראשונה שצפתה בו. האנדרטה הווירטואלית מוצגת כיום במוזיאון לאמנות והיסטוריה של תרבות במרכז דורטמונד, ומבקרים יכולים להשאיל את המשקפיים ולהתבונן באנדרטה שלא נבנתה מעולם או לצפות באנדרטה על גבי מסך בכניסה למוזיאון.
