הפסל Tiger and Turtle הוא פסל ייחודי שהוצב ב- 2011 על גבי גבעה בדרומה של דיסבורג, קרוב לריין. מבנה המתכת בצורת רכבת הרים שעל רובה ניתן לעלות וללכת על גבי הפסים. היצירה שעוצבה על ידי האמנים אולריך גנט והייקה מוטר משלבת בין הדינמיות של רכבת הרים לבין החוויה האיטית של הליכה רגלית בהשוואה למהירות הגבוהה של הקרוניות שלה אנו מצפים ברכבות הרים ומכאן השם המשלב בין "נמר" ו"צב". הפסל מציע נוף פנורמי של האזור התעשייתי ומסמל את השילוב בין טבע, טכנולוגיה ואמנות.
אנו ממליצים להגיע לפסל אם אתם מבלים יום שלם בדיסבורג. נשמח לכלול את האתר המאוד לא שגרתי במסלול ייחודי של טיול בחבל הרוהר או במסלול התנועה של חבל הרוהר שמוצע באתרנו.
בביקור באחת ממבשלות הבירות הגדולות בגרמניה תוכלו ללמוד על טכניקת בישול הבירה המסורתית ולחוות את בישולה של אחת מהבירות הגרמניות המוכרות ביותר מסגנון פילזנר (המכונה בישראל "בירה לבנה"). במבשלה מוצעים סיורים אותנטיים, שבהם ניתן בנוסף לאינפורמציה מקיפה גם לטעום קצת מן המשקה שהוא אחד מיסודותיו של חבל הרוהר. לאחר הסיור מומלץ להנות מארוחה קלילה ונעימה בליווי בירה טרייה במזנון המודרני שבמקום
חלק זה של העיר דיסבורג ידוע הרבה מעבר לגבולות העיר בעיקר בגלל המוניטין הלא חיובי שלו מן העשורים האחרונים. לעתים קרובות הוא מתואר כשכונה בעייתית, בעיקר בשל אתגרים חברתיים וכלכליים כמו אבטלה ועוני. שיעור גבוה מאוד של מהגרים יוצר מתחים חברתיים גם בין מהגרים מארצות מזרח אירופה (רומניה, בולגריה) לבין מהגרים מן המזרח התיכון ומארצות ערביות. שיעור הפשיעה הגבוה הוביל לכך שהשכונה הוגדרה לעיתים כ " NO GO AREA". עם זאת, רבים מתושבי דיסבורג סבורים שחשוב לראות את התמונה באופן שלם יותר: השכונה ובעיקר הרחוב הראשי שבליבה (Weseler Straße) מפורסמים גם בזכות ריכוז גדול של חנויות לאופנת חתונות בעיקר לקהל לקוחות עם רקע של הגירה מטורקיה וארצות ערב. במסעדות הרבות מוגש בעיקר אוכל טורקי אותנטי כמו לחמג'ון, דונר, גוזלמה. גם כנאפה ניתן למצוא בשכונה שמושכת אליהם קולינרית מבקרים רבים ויודעי ח"ן. בשכונה נמצא גם מסגד גדול, השני בגודלו בגרמניה, הנחשב לסמל לעושר התרבותי של האזור והוא פתוח לביקורים מחוץ לשעות התפילה.
רובע מרקסלו אמנם עומד בפני אתגרים גדולים, אך אין לשלול אותו כיעד ראוי ומעניין לביקור, המציג פן חשוב של של החיים בחבל הרור. למרות שרמת הפשיעה ברובע ירדה בשנים האחרונות והיא סטטיסטית אינה גבוהה מזו של שאר חלקי העיר קשה מאוד להפטר מהתדמית הבעייתית שנוצרה. אם אתם מעוניינים בביקר בחבל הרוהר באופן הכולל גם חשיפה לפינות שמראות את האתגרים שעמם מתמודדת גרמניה וחבל הרוהר בפרט בעשורים האחרונים אנו ממליצים על ביקור גם באיזור הזה.
בשנת 1902, בזמן שחבל הרוהר היה בעיצומו של תהליך תיעוש מהיר, הקים התעשיין אוגוסט תיסן August Thyssen את מפעל הפלדה מיידריך Meiderich, שפעל בדיסבורג עד שנת 1985. לאחר סיום הפעילות של יצרן הפלדה נאבקו רבים מתושבי העיר נגד הריסת התנורים, המבנים והמתקנים שבמקום ולמען שימור והנצחת המורשת התעשייתי ועלה בידם למנוע את הריסתם ואת שינוי הייעוד של הקרקע. כך נוצר במתחם פארק מהגדולים מסוגו בעולם שבו מבני התעשיה הענקיים של מפעל הפלדה מתכסים אט אט בטבע הפראי שמחזיר לעצמו אט אט את השליטה בפארק. ההתערבות בתהליך השתלטותה של הצמחיה על המתקנים היא לצורת שימור בטיחותם של המבנים ושל המבקים בפארק.
טיולי אופניים בני מספר ימים הם דרך פופולרית מאוד לטייל בגרמניה, במיוחד בקרב הגרמנים עצמם וכן בקרב מטיילים אירופאים. מעטים יחסית הישראלים שנחשפו עד כה לסוג הזה של התיירות באירופה. גרמניה מציעה רשת עשירה של שבילי אופניים מסומנים היטב, החוצים נופים מגוונים – יערות, נהרות, כפרים, ערים ועיירות עתיקות.
אחד היתרונות הגדולים בטיול מסוג זה הוא האפשרות לבלות את רוב הזמן תחת כיפת השמיים, בטבע ובכפרים, מבלי להזדקק לרכב שכור או חניה. טיול אופניים מאפשר תנועה חופשית, קצב אישי מהנה, וחיבור בלתי אמצעי לסביבה. טיול של 3 עד 7 ימים מבטיח חוויה שלמה, מרגיעה ומעשירה.
בנמל הפנימי של דואיסבורג ברובע רוהראורט Ruhrort, ניתן לרכב על אופניים ואף לבקר במוזאון המוקדש לתעבורה היבשתית בנהרות.
הנמל ששימש בעבר לשינוע פחם ופלדה הפך בשנים האחרונות למרכז עירוני שוקק. בעבר היה הנמל אזור תעשייתי חשוב, אך כיום הוא עבר מתיחת פנים משמעותית וכולל משרדים, מסעדות, מוזיאונים ואזורי מגורים. באמצעות שילוב חכם של דרכי תחבורה – כבישים, תעלות ומסילות ברזל – הפך הנמל לצומת לוגיסטית מובילה במרכז אירופה. שטחו של הנמל 15.500 דונם, כ-20.000 ספינות ו-25.000 רכבות מטפלות מידי שנה ביותר מ-133 מיליון טונות של מטען. חשיבותו של הנמל עבור מדינת נורדריין-וסטפאליה התעשייתית גדולה מאוד. כנותן שירותי לוגיסטיקה, הנמל פועל לא רק ברמה המקומית והלאומית, אלא גם מרחיב את הרשת הבינלאומית, תוך שימוש בדואיסבורג כעוגן מרכזי ברשת.
מולהיים על הרוהר היא העיר היחידה מבין ערי חבל הרוהר שממש יושבת על נהר הרוהר משתי גדותיו. לעיר היסטוריה של כריית פחם וייצור פלדה, אך לאחר התמורות שעברו על חבל הרוהר גם היא מביטה לאחור על תהליך מודרניזציה והתמקדות בכלכלה ירוקה ובטכנולוגיות מתקדמות.
מה כדאי לראות במולהיים?
ביקור במולהיים מציע חוויה עשירה ומגוונת, המשלבת היסטוריה, טבע, מדע ותרבות. מוזיאון האמנות של העיר מתמקד באמנות עכשווית ונחשב לאתר מומלץ לחובבי התרבות. לא הרחק משם שוכן במבנה יוצא דופן – Camera Obscura, בו פועלת אחת ממצלמות האובפסקורה הגדולות בעולם, ומעניקה מבט מסקרן על עקרונות הצילום והאור.
בכיפת מגדל המים הישן של שממוקם במתחם הטירה של מולהיים (טירת ברויך) הותקנה לרגל תערוכת הגינות בעיר ב 1992, מצלמת האובסקורה הגדולה בעולם. בשלוש קומות נוספות מתחת למצלמה תמצאו תיעוד מקיף של הטכניקה המשרתת את המצלמה, הקולנוע הקדום ועוד. פריטים היסטוריים אלו הם לב התערוכה, המזמינה את המבקרים למסע מרתק בעולם התפיסה החזותית, האשליות האופטיות והרקע הפיזיקלי של תמונות נעות. בסך הכול מוצגות 16 תחנות נושא, הממחישות את ההתפתחות מתמונה דוממת לתמונה בתנועה, באמצעות פריטים יצירתיים ומשעשעים. הקדמות קצרות לנושאים ושחזורים רבים של מוצגים היסטוריים מסייעים להבין ולחוות מקרוב את התופעות האופטיות. המוזיאון מארח באופן קבוע תערוכות מיוחדות ואמנים מכל רחבי העולם.
תנורי הקוק הענקיים הם חלק בלתי נפרד מן הנוף ומן המורשת התעשייתית של חבל הרוהר.
כמה מ 17 אתרי הייצור הוכרזו כאתרי מורשת בגלל תפקידם המרכזי בייצור הפלדה ומספרם הגדול של העובדים שהפעילו תנורים אלו במשך עשרות שנים. בתנור התעשייתי הענק (לעתים אורכו מאות מטרים) מחממים את הפחם שנכרה בבטן האדמה (לאחר שזהו נגרס לגרגרי חצץ) לטמפרטורות גבוהות של עד 1.500 מעלות צלזיוס לכ- 20 שעות ללא נוכחות חמצן.
יום בשנה מוקדש בחבל הרוהר להיכלי השתייה Trinkhallen (קיוסקים)
ההומור של חבל הרוהר מאופיין בישירות, מעט ציניות שנינות ובעיקר פשטות שמבטאת את חיי היומיום. זהו הומור "ישר לפנים", ללא עידון או מסננות, שטיבעו נובע מהעבודה הקשה במכרות ובמפעלי התעשייה שהטביעו במשך 150 שנים את חותמם על כל תחומי החיים והוא משקף גם את האופי של תושבי האזור באופן כללי. ברעש המחריש של מקום העבודה במעבה האדמה לא היה זמן לדיבורים סחור סחור – וכך גם ההומר נשאר ישיר וברור. האירוניה העצמית איננה דקה. תושבי האיזור צוחקים על עצמם ועל מצבם, תוך שמירה על אופטימיות וסולידריות – בדומה להומור היהודי (תוך שימוש בהרבה מילים שמקורן ביידיש!!)
