המרכז הבינלאומי לאמנות האור, השוכן במבנה אשר שימש בעבר כמבשלת הבירה Lindenbrauerei בעיר אונה (Unna), הוא ייעד מיוחד ומרתק עבור שוחרי אמנות.
מאז שנת 2001, מוצגת בו אמנות עכשווית על פני שטח תת-קרקעי של 2,600 מטרים, ששימש כמרתף הקירור של מבשלת הבירה בעיר. ייחודו של המוזיאון טמון בהתמקדותו במצגות של אמנות באור – רבות מהמצגות נוצרו במיוחד עבור החללים החשוכים ברובם, והותאמו אליהם מבחינה אסתטית וטכנית.
בוכום שוכנת במרכז חבל הרוהר ומסמלת עבור רבים (יותר מאשר דורטמונד ואסן הגדולות ממנה) את חבל הרוהר החבל כולו ואת אופיו. העיר במרכזו של חבל הרוהר נתפשת בעיני רבים כאפורה שבין ערי האיזור, אך כיום היא מציעה למבקרים בה שפע של אתרים, תרבות, היסטוריה ובילויים. מוזיאון הכרייה הגרמני (Deutsches Bergbau-Museum), אחד המוזיאונים הוותיקים והגדולים בעולם המוקדשים לתחום, מציג תערוכות מרתקות על תעשיית הפחם והשפעתה על האזור ואודות הכורים עצמם. המחזמר עם המוזיקה של אדרו לוייד וובר "סטארלייט אקספרס" (Starlight Express Theater) מוצג כבר מספר עשורים כמעט יום יום כאשר משתתפיו שרים ורוקדים כשהם על גלגליות, אוניברסיטת הרוהר בבוכום מושכת סטודנטים מכל העולם, מה שתורם לאווירה הבינלאומית של העיר ועוד!
אוהבי הטבע יאהבו את הגן הבוטני של האוניברסיטה (Botanischer Garten der Ruhr-Universität Bochum). העיר מתהדרת גם בחיי לילה פעילים עם מגוון רחב של ברים, מסעדות ומועדונים, כולם מרוכזים במתחם שהמקומיים מכנים באהבה משולש ברמודה.
גרמניה היא מדינה של פסטיבלים. לאורך כל השנה, בכל פינה במדינה – מהכפרים הקטנים בכל רחבי גרמניה ועד הערים הגדולות כמו ברלין המבורג וחבל הרוהר – מתקיימים פסטיבלים צבעוניים, חגיגיים, מרובי משתתפים ומלאי תוכן. חלקם מבוססים על מסורות מקומיות עתיקות, אחרים על תרבות עכשווית, ואחרים פשוט מציעים מופעים חיים לאורך ימים ארוכים ובכל מזג אויר. לסיכום, הפסטיבלים בגרמניה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית – ביטוי לחגיגת קהילה, מסורת ואמנות. הם מציעים חוויה מגוונת, חמה ובלתי נשכחת למבקרים מכל העולם. להלן כמה מן הפסטיבלים הידועים והפחות ידועים. מתוך מאות (וייתכן שיותר, לא ניתן לספור) אירועים ופסטיבלים בכל רחבי המדינה הענקית נציין אחדים רק כדי להמחיש את האוירה.
בעיר ההיסטורית על גדות הנהר הרוהרכדאי לבקר בעיקר בזכות מקבץ מרשים של בתים עתיקים, בתי מסגרת עץ שבמרכזה ההיסטורי: בניינים מרהיבים מתקופת ימי הביניים המשוחזרים בקפידה. לצד רחוב החנויות הגנריות הסטנדרטי תוכלו למצוא במרכז ההיסטורי היפייפה גם חנויות לעתיקות, בתי קפה נחמדים ומסעדות חביבות ומגוונות. אתר חובה בביקור בהטינגן הוא הוא אתר המורשת התעשייתית במפעל הפלדה הנריכסהוטה (Henrichshütte) שמעניק הצצה על פן חשוב של המורשת התעשייתית של חבל הרוהר – ייצור הפלדה. בנוסף לאתריה ההיסטוריים, הטינגן מוקפת בנופים טבעיים יפהפיים, עם מסלולי הליכה ושבילי אופניים המאפשרים לחקור את האזור הירוק והפסטורלי המקיף את העיר.
המרכז ההיסטורי של הטינגן הוא אחד האזורים היפים והשמורים ביותר בעיר, עם רחובות צרים, בתים מאבן ועץ מסורתיים ואווירה ימי-ביניימית ייחודית. המבנים העתיקים בעיר מספרים את סיפורה של הטינגן לאורך מאות שנים ומהווים מוקד משיכה לתיירים, חובבי צילום וחובבי היסטוריה. כדאי למצוא את בית המגהץ (Bügeleisenhaus) הפוטוגני שנבנה במאה ה-17 ונקרא כך בשל צורתו. זהו אחד מסמלי העיר, וכיום פועל בו מוזיאון היסטורי קטן המציג תערוכות על עברה העיר. ה Ackerbürgerhaus הוא מבנה נוסף בעל חשיבות היסטורית, ששימש בעבר בית לחקלאים-אזרחים ושומר בקפידה על סגנון הבנייה המקורי. היום משמש הבניין כמלון קטן ומסעדה של אוכל מקומי משובח.
ראשו של התנור הענק, ממפעלי הפלדה החשובים של חבל הרוהר משקיף מגובה של כ- 55 מטרים על סביבתו ועל נהר הרוהר הזורם למרגלותיו וכן על כ- 150 שנות פעילות שבהם הותך בו הברזל שממנו יוצרו במפעל הסמוך שלל סוגי פלדה לתעשיית המכונות והרכב הגרמנית. הפלדה היא חומר הגלם שהוביל לשגשוגה הכלכלי של גרמניה אך גם ליכולותיה הצבאיות בתקופה האפלה בתולדותיה. בשיאו היה המפעל מקום עבודתם של למעלה מעשרת אלפים עובדים ובכך גם המעסיק המרכזי והחשוב של העיר. באתר מתקיימים מידי יום סיורים בנושאים שונים בד"כ בשעה 11:30. בסיור הרגיל ניתן לשמוע על תולדות ייצור הפלדה במקום, על תהליך הייצור של הפלדה בכור ההיתוך (היחיד מבין שלושה ששימוש במקום בסה"כ ועדיין עומד על תילו) על המשך עיבוד הפלדה ועוד. לעתים מתקיימים במתחם המרתק גם תערוכות אמנות, קונצרטים ואירועי תרבות שונים לרקע התפאורה הלא שגרתית. ניתן להתעדכן מראש באתר האינטרנט על האירועים השונים.
בחבל הרוהר שבגרמניה – אזור שזוהה במשך שנים רבות עם תעשייה כבדה, מכרות פחם ומפעלי פלדה – צמחה תרבות מיוחדת של גידול יוני דואר. מדובר לא רק בתחביב ותיק, אלא גם בביטוי של זהות מקומית, מסורת פועלים ופיתוח סולידריות קהילתית.
המסורת החלה כבר במאה ה-19, עם התבססות התעשייה הכבדה באזור. פועלים במכרות ובבתי חרושת, שחיו חיי עבודה קשים ותובעניים, מצאו בגידול היונים עיסוק מהנה מרגיע ולא יקר לשעות הפנאי.
מתחת לכביש A59 ממש בקצהו של הנמל היבשתי בדיסבורג, מטרים ספורים ממוזיאון קופרסמוהלה ניתן למצוא אוסף מרשים של אומנות גרפיטי כחלק מפרויקט "הגרפיטי של המולדת". במסגרת הפרויקט צויירו על גבי עמודי בטון הנושאים מעליהם כביש מהיר ציורי גיר המספרים את סיפורה של הזהות המקומית ואת הקשר של כמה מבני העיר דיסבורג וחבל הרוהר למולדתם. מוצגות כאן דמויות מקומיות וסמלים המאפיינים את חבל הרוהר בכלל ואת העיר דויסבורג בפרט. הפרויקט שואב השראה ממחשבותיהם ורעיונותיהם של כמעט 1,000 תושבים שהשתתפו בו. לצד כל אחת מן הדמויות מופיע QR-CODE שאותו ניתן לסרוק כדי לראות סרטון וידאו באתר ייעודי שמספר את סיפורה של הדמות ואת הקשר שלה למקום.
אחד המוזיאונים החשובים והמרתקים בגרמניה העוסקים בהיסטוריה, בהווה ובעתיד של התחבורה בנהרות ובתעלות. הוא שוכן בשכונת רוהראורט (Ruhrort), הנמצאת בלב אזור הנמל ההיסטורי של דיסבורג, בסמוך למפגש נהרות הריין והרוהר – אחד מצמתים התחבורתיים היבשתיים החשובים ביותר באירופה.
בביקור באחת ממבשלות הבירות הגדולות בגרמניה תוכלו ללמוד על טכניקת בישול הבירה המסורתית ולחוות את בישולה של אחת מהבירות הגרמניות המוכרות ביותר מסגנון פילזנר (המכונה בישראל "בירה לבנה"). במבשלה מוצעים סיורים אותנטיים, שבהם ניתן בנוסף לאינפורמציה מקיפה גם לטעום קצת מן המשקה שהוא אחד מיסודותיו של חבל הרוהר. לאחר הסיור מומלץ להנות מארוחה קלילה ונעימה בליווי בירה טרייה במזנון המודרני שבמקום
בשנת 1902, בזמן שחבל הרוהר היה בעיצומו של תהליך תיעוש מהיר, הקים התעשיין אוגוסט תיסן August Thyssen את מפעל הפלדה מיידריך Meiderich, שפעל בדיסבורג עד שנת 1985. לאחר סיום הפעילות של יצרן הפלדה נאבקו רבים מתושבי העיר נגד הריסת התנורים, המבנים והמתקנים שבמקום ולמען שימור והנצחת המורשת התעשייתי ועלה בידם למנוע את הריסתם ואת שינוי הייעוד של הקרקע. כך נוצר במתחם פארק מהגדולים מסוגו בעולם שבו מבני התעשיה הענקיים של מפעל הפלדה מתכסים אט אט בטבע הפראי שמחזיר לעצמו אט אט את השליטה בפארק. ההתערבות בתהליך השתלטותה של הצמחיה על המתקנים היא לצורת שימור בטיחותם של המבנים ושל המבקים בפארק.
כמה מ 17 אתרי הייצור הוכרזו כאתרי מורשת בגלל תפקידם המרכזי בייצור הפלדה ומספרם הגדול של העובדים שהפעילו תנורים אלו במשך עשרות שנים. בתנור התעשייתי הענק (לעתים אורכו מאות מטרים) מחממים את הפחם שנכרה בבטן האדמה (לאחר שזהו נגרס לגרגרי חצץ) לטמפרטורות גבוהות של עד 1.500 מעלות צלזיוס לכ- 20 שעות ללא נוכחות חמצן.
