כמו בעברית, גם בגרמנית משמשת המילה קיוסק לתיאור דוכן משקאות שכונתי. בחבל הרוהר ידועים הדוכנים גם בשם האירוני "אולם שתייה" Trinkhalle למרות שמדובר תמיד בקיוסק קטנטן לממכר משקאות קלים, בירה, חטיפים, ממתקים סיגריות ועיתונים. לרוב תמצאו לצד הקיוסק שולחן קטן או שניים. היכלי השתייה הראשונים הוקמו באמצע המאה ה-19 על ידי ספקי מי שתייה בבקבוקים בערים תעשייתיות, במטרה לשפר את בריאות הציבור (מי הברז לא היו אז טובים לשתייה!). שתייה מרובה של אלכוהול בקרב העובדים במפעלי התעשייה הגדולים נחשבה בעיני החברה הבורגנית לבעיה ונתפסה כסכנה לסדר הציבורי וגם למוסר. נהוג היה לשתות בירה וברנדי במהלך העבודה, וחלק מהמעסיקים אף שילמו חלק מהמשכורת בארגזי אלכוהול. לכן, לא מפתיע שהערים והעיירות הקצו בנדיבות שטחים לשם הקמת היכלי שתייה. הרעיון של מתן אפשרות לשימוש במים "מרפאים" בא לידי ביטוי בעיצוב היכלי השתייה. הם עוצבו בהשראת הפביליונים של האריסטוקרטיה בהשראה צרפתית. בשנת 1859 תכנן אדריכל גרמני בולט בשם מרטין גרופיאוס עיצוב שהיווה דגם להיכלי שתייה בפריז, פרנקפורט, המבורג ובחבל הרוהר. אגב, גם הקיוסק הראשון של תל אביב על שדרות רוטשילד הוקם ב 1909 בהשראת אותו העיצוב של גרופיוס.
ה-Trinkhallen מציעים מקום עד היום מפגש חברתי פשוט ונגיש, ומהווים נקודות מפגש תרבותיים גם כבר ממזמן ניתן לרכוש בהם גם משקאות אלכוהוליים. רבים מהיכלי השתייה פתוחים עד שעות הערב המאוחרות, מה שמאפשר גישה נוחה למוצרי מזון ומשקאות גם לאחר שעות סגירת הברים והמסעדות. תרבות זו נודעת בסגנון החיים הלא-פורמלי שלה, המאפשר לתושבים להרגיש בבית ולטפח הווי שכונתי בסביבה יומיומית ולא מתוחכמת.
כ 5000 היכלי שתיה מפוזרים בחבל הרוהר. פעם בשנה מצוין בחבל הרוהר כולו יום היכל השתייה: חג של מוסיקה, ומסיבות שמתקיים סביב ה"היכלים"