מתחת לכביש A59 ממש בקצהו של הנמל היבשתי בדיסבורג, מטרים ספורים ממוזיאון קופרסמוהלה ניתן למצוא אוסף מרשים של אומנות גרפיטי כחלק מפרויקט "הגרפיטי של המולדת". במסגרת הפרויקט צויירו על גבי עמודי בטון הנושאים מעליהם כביש מהיר ציורי גיר המספרים את סיפורה של הזהות המקומית ואת הקשר של כמה מבני העיר דיסבורג וחבל הרוהר למולדתם. מוצגות כאן דמויות מקומיות וסמלים המאפיינים את חבל הרוהר בכלל ואת העיר דויסבורג בפרט. הפרויקט שואב השראה ממחשבותיהם ורעיונותיהם של כמעט 1,000 תושבים שהשתתפו בו. לצד כל אחת מן הדמויות מופיע QR-CODE שאותו ניתן לסרוק כדי לראות סרטון וידאו באתר ייעודי שמספר את סיפורה של הדמות ואת הקשר שלה למקום.
המוזיאון לאמנות של מולהיים שוכן במרכז העיר, בבניין היסטורי מרשים ששימש בעבר את בית הדואר של העיר. המוזיאון מתמקד באמנות מודרנית ועכשווית, עם דגש על יצירה גרמנית מהמאה ה-20 וה-21, ומציע חוויה תרבותית מגוונת ועשירה.
תערוכת הקבע במוזיאון
בתקופת הבנייה מחדש לאחר 1920, רכישות ראשונות של יצירות מאת ארנסט ברלאך (Ernst Barlach), אוגוסט מאקה (August Macke), אמיל נולדה (Emil Nolde), קתה קולוויץ (Käthe Kollwitz) וכריסטיאן רוהלפס (Christian Rohlfs) הניחו את היסודות לאוסף האמנות המודרנית של המוזיאון. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאמנים שהיו קשורים בחייהם וביצירתם לעיר מולהיים, כמו ורנר גילס (Werner Gilles), ורנר גרעף (Werner Graeff), ארתור קאופמן (Arthur Kaufmann), אוטו פאנקוק (Otto Pankok) והיינריך זיפמן (Heinrich Siepmann), אשר מיוצגים באוסף בקבוצות יצירה נרחבות.
לאחר אובדן כבד במהלך מלחמת העולם השנייה, ניתן היה לבנות מחדש את אוסף המודרניזם הקלאסי בעזרת יצירות מופת של מקס בקמן (Max Beckmann), היינריך קמפנדונק (Heinrich Campendonk), מקס ארנסט (Max Ernst), ארנסט לודוויג קירכנר (Ernst Ludwig Kirchner), אלכסיי פון יאוולנסקי (Alexej von Jawlensky) ופול קלה (Paul Klee). שלושה ציורים של קרל הופר (Karl Hofer) ואמיל נולדה, שהוחרמו בעבר כ"אמנות מנוונת" ונמכרו מחוץ לגרמניה נרכשו אז מחדש.
לאחרונה הועשרה מחלקה זו בציור מאת האנה הוך (Hannah Höch), רכישה שהתאפשרה הודות לאגודת הידידים של המוזיאון, התומכת באוספיו מאז 1979. בעקבות תערוכות שהתקיימו במוזיאון נרכשו גם עבודות של אמנים ואמניות בעלי שם בינלאומי כגון זיגפריד אנצינגר (Siegfried Anzinger), דורוטאה גולץ (Dorothee Golz), רוברט לוקנדר (Robert Lucander) ותומאס ציפ (Thomas Zipp).
מאז 2019 כולל המוזיאון גם גוף עבודות מרשים של מאה פוסטרים ופרסומים קטנים מאת יוזף בויס (Joseph Beuys), מתוך אוספו של ההיסטוריון הרפואי והאמנותי אקסל הינריך מורקן (Axel Hinrich Murken). לצד תרומות ורכישות מעיזבונות אמנים, ממשיך האוסף לגדול – גם בתחום האמנות העכשווית ביותר.
Dieses Projekt wird als Teil der Reaktion der Europäischen Union auf die COVID-19-Pandemie gefördert.
מוזיאון האוסטוואל Ostwall בדורטמונד מציג אוספי אומנות עכשיוית. הוא משתכן בבניין היסטורי ששימש במקור כאחת ממבשלות הבירה הגדולות והחשובות בגרמניה: UNION BIER. מהמוצגים האקספרסיוניסטיים ועד לאמנות וידאו וצילום עכשוויים, יצירות של אמנים המבטאות את קשר בין האמנות ליום יום האישי.
פינת ישיבה של מדרגות נעות במוזיאון אוסטוואל בדורטמונד
מהמוצגים האקספרסיוניסטיים ועד לאמנות וידאו וצילום עכשוויים, יצירות של אמנים המבטאות את קשר בין האמנות ליום יום האישי ומשקפות את העולם שבו אנו חיים באמצעות כלים של אמנות. המוזיאון מאפשר למבקריו לקחת חלק פעיל ולנסות מגוון צורות יצירתיות של התמודדות עם האמנות.
מגג המוזיאון תוכלו להנות מתצפית יפה על מרכז העיר, על איזורי התעשייה שהוסבו לשטחים ירוקים, ועוד. אסור לפספס.
המוזיאון הוותיק ביותר מסוגו בחבל הרוּר נוסד ב 1883 ושוכן בבניין היסטורי המשלב בין מוזיאון לאמנות ומוזיאון להיסטוריה. מן התקופות הפרה-היסטוריות ועד המאה ה-20, המוזיאון מאכלס אוספים חשובים של ציור ופיסול עד שנת 1900: רהיטים, אמנות שימושית ועיצוב. כמו כן פריטים המתעדים מן העת החדשה גרפיקה, צילום, טקסטיל, היסטוריה עירונית, ארכאולוגיה. תצוגה מהירה של ההיסטוריה התרבותית: מהעת העתיקה ועד לעיצוב מודרני.
מוצג שעשוי לעניין במיוחד מבקרים יהודים וישראלים: האנדרטה הוירטואלית לנספים במלחמת העולם השנייה: הפסל שתוכנן על ידי הפסל בנו אלקן Benno Elkan מתאר סצנה של נשים אוחזות בילדיהן בייאוש וגברים מגנים על עצמם מפני אבנים כבדות הנופלות עליהם. אלקן, יליד דורטמונד, היגר לאנגליה ב-1934 והתפורסם בעולם אחרי המלחמה. יצירתו הידועה ביותר היא מנורת שבעת הקנים מברונזה העומדת בירושלים מול בניין הכנסת. אלקן עבד שנים רבות על תכנון האנדרטה, בין היתר כדי לעבד את חוויותיו מהמלחמה. אולם האנדרטה שתכנן, שאמורה הייתה להיות באורך 9 מטרים וגובה 3 מטרים, מעולם לא נוצקה כמתוכנן. דגם גבס שהכין האמן נעלם אף הוא, והשתמרו רק שבע תמונות בשחור-לבן של אותו הדגם. הוא חלם לראות את האנדרטה מוקמת בדורטמונד עיר הולדתו אך נפטר ב 1960 ולא זכה לכך. נכדתו, ברין המיל, פעלה שנים רבות לאחר מותו כדי להגשים את חלומו של סבה וכמה עשורים מאוחר יותר אכן הוחלט ליצור דגם וירטואלי של האנדרטה באמצעות מחשב. תהליך ה"בנייה" נמשך שנה שלמה, ובמהלכו פיתחו המהנדסים שחזור תלת-ממדי הניתן לצפייה באמצעות משקפי תלת מימד או על גבי מסך טבלט. בשנת 2017, ביום הולדתו ה-140 של אלקן, הוצג הדגם הווירטואלי בטקס חגיגי, ונכדתו הייתה הראשונה שצפתה בו. האנדרטה הווירטואלית מוצגת כיום במוזיאון לאמנות והיסטוריה של תרבות במרכז דורטמונד, ומבקרים יכולים להשאיל את המשקפיים ולהתבונן באנדרטה שלא נבנתה מעולם או לצפות באנדרטה על גבי מסך בכניסה למוזיאון.
