חד פעמית היא תרבות הכדורגל בחבל הרוהר: מועדוני האוהדים, האיצטדיונים, הקוריוורסט עם הבירה לפני ואחרי המשחק, והיריבות בין הערים השונות – תרבות שהיא ייחודית במינה. "הלב של הכדורגל הגרמני פועם בחבל הרוהר" – כך ניסח זאת פרנץ בקנבאואר זצ"ל, מי שכונה בפי כל "הקיסר" את מה שתושבי האיזור הרוהר ידעו מזמן.
הכדורגל מהווה כאן עבור מיליונים את מרכז הזהות, ולא רק בסופי השבוע על גבי היציעים של דורטמונד, שאלקה או בוכום, אלא גם במועדונים של הליגות הנמוכות יותר ועל גבי מגרשי החצץ שבשכונות. בכביש המהיר 40 החוצה את החבל תתקלו בציטוטים על הגשרים: "רָאן חייב לבעוט…" – כמה מאות מטרים לאחר מכן "רָאן בועט…" – ובהמשך על הגשר הבא: "גול! גול! גול", " Tor! Tor! Tor! Tor!" מילותיו של שדרן המשחק מנציחות עבור תושבי אסן לעד את הנס של ברן משנת 1954, כאשר הלמוט ראן, בן העיר, העניק לגרמניה את תואר אליפות העולם בכדורגל. הגמר נערך בברן, שווייץ, מול נבחרת הונגריה, שנחשבה בזמנו לנבחרת הטובה ביותר בעולם וניצחה את גרמניה 8:3 בשלב הבתים. במשחק הגמר הונגריה הובילה 0:2 כבר בדקות הראשונות, אך גרמניה הצליחה לחזור ולנצח 3:2. השער המכריע, שהבטיח לגרמניה את הזכייה ההיסטורית, הובקע בתוך ההארכה.
מהמגרש השכונתי המאובק ועד הדשא האנגלי באצטדיוני הענק – מן הליגות הנמוכות ועד ליגת האלופות – האהבה לכדורגל חוצה גבולות של גיל ומין והיא מוקד ההזדהות מספר אחת. בביקור בחבל הרוהר לא תוכלו להתעלם מהכדורגל. גם אם אין לכם יחס מיוחד למשחק – הסנטימנט אליו בארץ הפחם והפלדה לא ישאירו איש אדיש.
בדורטמונד ניתן לבקר במוזיאון הכדורגל של התאחדות הכדורגל הגרמנית. כמו כן ניתן בכל אחת מן הערים הגדולות לבקר באיצטדיונים של ובמוזיאונים של המועדונים השונים.