היה היה פעם רוזן… כך או אחרת מתחילה האגדה על הרוזן מגלייכן Gleichen. זו אגדה מוכרת היטב באוצר הסיפורים העממיים של תורינגיה, אך אין זו סתם אגדה על אהבה נכזבת וסודית — אלא סיפור די אמין אודות אציל מתורינגיה שחי עם שתי נשותיו בהסכמת הכנסייה הקתולית.
אז הנה האגדה בקצרה:
הרוזן ארנסט מגלייכן יצא למסע צלב בארץ הקודש, ושם נפל בשבי. הוא שועבד בגני הסולטן, ושם הבחינה בו בת הסולטן מלכסאלה Melechsala והתאהבה מיד בשבוי הנאה. היא הציעה לסייעו לו להימלט, בתנאי שיינשא לה אך מאחר והוא כבר היה נשוי, סירב הרוזן בתחילה, אך לבסוף הסכים כשהבין שזו הדרך היחידה לחזור ולפגוש את משפחתו. בדרכם חזרה לאירופה, הצליח הרוזן להשיג ברומא את אישורו של האפיפיור לשאת אישה שנייה. לאחר מסע ארוך הגיע עם רעייתו החדשה אל טירת גלייכן — משכן המשפחה האצילית. הוא הותיר את בת הסולטן בעמק שלמרגלות הטירה ורכב לבדו אל הטירה, כדי להתייצב בפני אשתו הראשונה ולספר לה כיצד הצליח לחזור. מששבה וקיבלה אותו שמח ושלם בנפשו ובגופו, הסכימה אשתו לנישואים השניים וירדה עמו אל העמק. שם התחבקו שתי הנשים וחיו יחד בהרמוניה ובשמחה.
אמיתי או לא? עובדה היא שבקתדרלת ארפורט ניצב מצבת קבר של רוזן מגלייכן, שמצדדיו שתיים, שתיהן עוטות רעלה – סימן מובהק לנישואין בימי הביניים. האישה מימין עונדת כתר ולבושה פאר, מה שמעיד על מעמדה הגבוה לעומת האישה שמשמאל, שלבושה פשוט יותר.
אבל מי הוא אותו רוזן מגלייכן?
יש האומרים ארווין השני, אחרים טוענים שמדובר בבניו ארנסט השלישי או למברט השני, ויש האומרים — בנכדו, ארנסט הרביעי. לפי האגדה, מדובר ברוזן ארנסט השלישי, שכן רק הוא היה בגיל המתאים להשתתף במסע הצלב שבו נוצחו הצלבנים זמן קצר לאחר תחילתו על ידי צבא הסולטן — מדובר במסע הצלב החמישי (1217–1229). ורק הוא חי די זמן כדי לשוב לביתו ולחיות עוד שנים רבות. עם זאת, האגדה עצמה הופיעה רק במאה ה־15 או ה־16 — כנראה כדי להסביר את המצבה שעליה גבר הנשוי לשתי נשים. בקרב החוקרים המודרניים ישנה גישה שקולה יותר, ולפיה מדובר בלמברט השני, ושתי הנשים לצידו הן אשתו הראשונה והשנייה. השנייה, סופי מויימאר־אורלמינדה, נישאה לו רק לאחר מותה של הראשונה, אוטיליה. אם אכן כך היה, נותרת השאלה: מדוע בחר הרוזן להנציח שתיהן על מצבתו? יש הטוענים כי המצבה שייכת בכלל לארווין השני, לרעייתו אדלהייד מאורלמינדה ולבת משפחה נוספת, שזהותה אינה ידועה. איך נראים בדרך כלל קברים מסוג זה אפשר ללמוד בכנסיית סברוס הסמוכה, שם מתוארים בקברו של הקדוש סברוס הוא עצמו, רעייתו ובתם אינוצנטיה. ההבדל המהותי: הבת מתוארת כבלתי נשואה — שערה פזור, והיא עונדת זר פרחים במקום רעלה.
אולי מחקר מדעי היה יכול לשפוך אור על הסוגיה. בשנות ה־60 נלקחו תבניות גבס משלושת הגולגולות — אפילו כפול: סט אחד למוזיאון הלאומי המלכותי הבווארי במינכן, ואחד לאגודת ההיסטוריה של ארפורט. אך כיום העותקים נעלמו. הם אינם רשומים באף מוזיאון, וייתכן שאדם פרטי, חובב היסטוריה, צירף אותם לאוספו. ייתכן שכעת הם מעלים אבק באיזו מחסן נידח אחרי שנשכחה ההיסטוריה שמאחוריהם. עצמות השלישייה האצילית קבורות כיום שוב בשלום ואינן נגישות למחקר. בדיקת DNA אולי הייתה יכולה לפחות לקבוע אם היה ביניהם קשר משפחתי.
בין אם זו נסיכה יפה שהציעה נישואין לאציל נאה, ובין אם רוזן רומנטי שמעולם לא שכח את אהבתו הראשונה. כך או כך, קשה להישאר אדיש לסיפור.
תורינגיה: רוזן אחד.