עוד בהיותו מרכז תעשייתי במאה הקודמת, היה חבל הרוהר במקביל גם מוקד לתרבות ויצירה. במקביל למפעלי הפלדה והמכרות, צמחו באזור מוסדות תרבות כגון תיאטראות, בתי אופרה ומרכזי יצירה ואמנות, אשר פנו אל קהל שהגיע מקרב הפועלים הרבים, והיוו עבורו מקור לתרבות, בידור ולהעשרה. עם דעיכתן של התעשיות הכבדות, הוסבו חלק ממתקני התעשייה העצומים למוסדות תרבות מודרניים, והפכו את הרוהר לאזור שוקק אמנות עם אולמות כמו הגזומטר באוברהאוזן מוסיאון קופרזמוהלה בדאוזיבורג, המשלבים בין ההיסטוריה העשירה לעולם האמנות העכשווי.
אמנות ותאטרון תמורת פחם
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה עמדה גרמניה בפני מחסור חמור בדלק ובחומרי גלם, והמצב בהמבורג היה קשה במיוחד. העיר, שהופצצה ונחרבה, נותרה בחורף 1946–1947 כמעט ללא אפשרות חימום. התיאטראות והאולמות עמדו קפואים, ובתי המגורים סבלו מקור קיצוני. באותה תקופה היה הפחם מקור האנרגיה המרכזי, ומכרות חבל הרוהר סיפקו את רוב התצרוכת של המדינה. מתוך מצוקת החורף נולדה יוזמה יוצאת דופן: אנשי תיאטרון מהמבורג פנו אל כורי הפחם בבקשה לעזרה. הכורים נענו, ושלחו לעיר הנמל קרונות מלאים בפחם, מתנה שסיפקה חום חיוני לאולמות ולאנשים. העזרה הזו הולידה רעיון חדשני: "Kunst für Kohle" – אמנות תמורת פחם. התיאטראות של המבורג החזירו טובה בדרכם והחלו להופיע בפני כורי הפחם ובני משפחותיהם בערים כמו רקלינגהאוזן. פועלים שחזרו מהמכרה אחרי יום עבודה ארוך ישבו מול במות מאולתרות וראו הצגות שהגיעו ישירות מהבמות המרכזיות של המבורג. החוויה הייתה יוצאת דופן, מפני שעד אז התרבות הגבוהה נתפסה כמיועדת בעיקר לבני המעמדות העירוניים המשכילים, ועתה נפתחה גם בפני קהל של פועלים. ההצלחה של ההופעות הללו הביאה בשנת 1947 להקמת פסטיבל התאטרון של הרוהר Ruhrfestspiele, פסטיבל התיאטרון של הרוהר, בעיר רקלינגהאוזן. הפסטיבל הפך עם השנים לאחד האירועים התרבותיים הגדולים בגרמניה ואף זכה להכרה בינלאומית. מה שהתחיל כעסקה של מצוקה צמח לאירוע תרבותי קבוע. המשמעות הסמלית הייתה עצומה: הפחם, ששימש לחימום האולמות, הפך גם לבסיס כלכלי שהצמיח תרבות, והאמנות חצתה גבולות חברתיים והגיעה למקומות שבהם לא נחשבה קודם לנחוצה או זמינה.
התרבות והתאטרון וחלקם בשיקום המדינה ההרוסה בשנות החמישים
Kunst für Kohle נתפס עד היום כדוגמה לאופן שבו תרבות וחברה יכולים להיפגש מתוך תנאי מחסור. הוא המחיש כיצד שיתוף פעולה בין עיר נמל שנאבקה על הישרדותה לבין אזור תעשייתי שנשען על עבודה קשה במכרות, יכול לייצר מרחב חדש של יצירה. האמנים מצאו במה חדשה, הכורים מצאו עולם חדש של חוויה אסתטית, והקשר בין המבורג לחבל הרוהר הפך לסמל של סולידריות בתקופה שבה גרמניה חיפשה דרכים לשקם לא רק את מבניה וכלכלתה, אלא גם את חיי הרוח שלה.
תיאטרון בוכום (Schauspielhaus Bochum)
נוסד בשנת 1919 בעת שבוכום הפכה לעיר תעשייתית גדולה ונחשב לאחד ממוסדות התיאטרון הוותיקים הצבעוניים והמשפיעים ביותר בגרמניה. התיאטרון נבנה כחלק מהמאמצים לשפר את חיי התרבות בעיר ובחבל הרוהר כולו, באזור שהתמקד בעיקר בכרייה ותעשיות כבדות. בתחילת המאה ה-20, תושבי האזור חיפשו מקורות בידור ותרבות מעבר לעיסוקיהם היומיומיים, והתיאטרון היה כלי להעשיר את חיי החברה המקומיים. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בנייתו מחדש הייתה גם סמל לשיקום ולהתחדשות האזור, במקביל לשינוי מגמות כלכליות ותרבותיות בבוכום והסביבה.
המבנה הנוכחי, שנבנה בשנות ה-50 לאחר שניזוק במלחמת העולם השנייה, מתאפיין בעיצוב מודרני. התיאטרון ידוע בהפקות איכותיות של מחזות קלאסיים ומודרניים, ומארח גם במאים ושחקנים בעלי שם בינלאומי.
הגזומטר של אוברהאוזן Gasometer הוא אולם התצוגה הגדול ביותר באירופה.
בשנים האחרונות מוצגות במוזיאון תערוכות העוסקות בעיקר באיכות הסביבה. בתערוכה "גן העדן השביר" ב 2022 שהוצגה בו ביקרו למעלה ממליון מבקרים. בשנים 2024-25 מוצגת בגזומטר תערוכה בנושא החיים בימים ובאוקיינוסים. מרפסת התצפית על גג הגזומטר מעניקה תצפית מרשימה על מערבו של חבל הרוהר, על הנהר המשוקם האמשר, על תעלת ריין – הרנה ועל אחדים מהתלים של חבל הרוהר.
אולם התיאטרון של אסן (Aalto-Theater)
הוא מבנה מפורסם בתכנון האדריכל הפיני אלוואר אלטו, שנפתח בשנת בשלהי שנות ה- 80. הוא נחשב לאחד מאולמות האופרה היפים בגרמניה בזכות עיצובו הייחודי והאקוסטיקה המעולה שבו. התיאטרון מארח מופעי אופרה, בלט וקונצרטים ונחשב למרכז תרבותי חשוב באזור הרוהר.
היכל המפוחים בדיסבורג – די גבלזהלה
הגבלזהאלה (Gebläsehalle) בדויסבורג היא אולם תעשייתי לשעבר בפארק Landschaftspark Duisburg-Nord, ששימש כחלק ממפעל לייצור פלדה. במפעלי פלדה כמו אלו שפעלו באזור דויסבורג, "אספקת אוויר" מתייחסת לאוויר דחוס שהיה נחוץ לתהליכי התכת הברזל בכבשנים. מפוחים (בגרמנית "Gebläse") דחסו אוויר בכמות גדולה והזרימו אותו לתנורים על מנת לשרוף דלקים בטמפרטורות גבוהות מאוד. היכל המכונות שימש כמרכז שבו עמדו אותם מפוחים. האולם עבר שימור ושיפוץ ונפתח מחדש כמרכז לאירועי תרבות, תערוכות ומופעים. כיום הוא משלב אדריכלות תעשייתית מרשימה עם שימוש מודרני, ומסמל את התחדשות האזור ואת שילוב המורשת התעשייתית בתרבות העכשווית.
אולם הקונצרטים של גלזנקירכן
אולם הקונצרטים MIR בגלזנקירכן נחשב לאחד המקומות המרשימים בעיר לשילוב בין מוזיקה, אדריכלות ואמנות. האולם נבנה בשנת 1996 על פי תכנונו של האדריכל ז’אן נובאל, וזכה לשם MIR – ראשי תיבות של Musiktheater im Revier. המבנה עצמו מהווה יצירת אמנות מודרנית, עם חזית זכוכית רחבת ידיים המשדרת שקיפות ופתיחות אל המרחב העירוני. בתוך המבואה הגדולה של האולם ניצבות שתי יצירות מרכזיות של הצייר הצרפתי איב קליין Yves Klein, שנחשבות לאטרקציה אמנותית בפני עצמן וסיבה נהדרת לבקר בבניין. קליין, הידוע בצבע הכחול העמוק שפיתח ונקרא על שמו – International Klein Blue, יצר שני ציורים מונומנטליים במיוחד, כל אחד מהם בגובה של כ-11 מטר. היצירות תלויות זו מול זו ומקיפות את המבקר עם עוצמתן המינימליסטית. העבודות אינן מתארות דמויות או נופים, אלא מתמקדות בצבע טהור, ובכך יוצרות אווירה כמעט רוחנית של ריכוז ושלווה. בכך הופך אולם MIR ליותר ממקום הופעה – למרכז תרבותי שבו אמנויות שונות נפגשות ומעשירות זו את זו.
אם תרצו, נשמח לשלב גם אירועי תרבות בטיול האישי שלכם לגרמניה ולבדוק עבורכם היכן מתקיימים מופעים, קונצרטים, פסטיבלים או כל אירוע אחר שעשוי להעשיר את טיולכם.