תנורי הקוק הענקיים הם חלק בלתי נפרד מן הנוף ומן המורשת התעשייתית של חבל הרוהר.

אחדים מ- 17 האתרים הוכרזו כאתרי מורשת בגלל תפקידם המרכזי בייצור הפלדה ומספרם הגדול של העובדים שהפעילו אותם במשך עשרות שנים. במתקן התעשייתי הענק (לעתים אורכו מאות מטרים) מחממים אבני פחם (לאחר שנגרס לחצץ גס) בטמפרטורות גבוהות (עד 1.500 מעלות צלזיוס) לכ- 20 שעות ללא נוכחות חמצן. בתהליך הופך הפחם לחומר המכונה קוקס (אין כמובן קשר לסם האסור).

התהליך נקרא אפייה או הפחמה ובו מופרדים מהפחם חומרים נדיפים כמו מים, זפת, זרחן וגפרית וכן גזים שונים. הקוקס הוא פחמן כמעט טהור (99.9%), הוא נקבובי והוא נשרף מבלי להשאיר שאריות. הקוקס מספק את מולקולות הפחמן לברזל כדי לייצר סגסוגת של פלדה. לתוצרי הלוואי שהוזכרו (לאחר שהופרדו מן הפחם) יש שימושים נוספים והם מסופקים לתעשיות שונות. תנורי הקוקס פועלים במשך שנים ללא עצירתם (!) מפני שירידת הטמפרטורה בתנור אל מתחת ל-583 מעלות, לא כל שכן כיבויו – גורמים לנזק בלתי הפיך והשמדת שכבות הבידוד של דפנות התנורים. התנורים למעשה פועלים ללא הפסקה במשך כל שנות פעילותם. בסוף השבוע מכרות הפחם דממו ולא סופק פחם לצורך עיבודו במתקן. מסיבה זו מכינים במהלך ימי העבודה של השבוע יותר פחם מהנדרש לתהליך העיבוד כדי שגם במהלך סוף השבוע יהיה מספיק חומר עבור התנור בשעה שפחם חדש לא מגיע מהמכרות.

במתקן הקוקס קיימת הבחנה בין האגף "השחור" לבין האגף או הצד "הלבן":

ב"צד השחור" מתקיים תהליך ההפחמה עצמו, שמתחיל עם קבלת הפחם הגולמי, אפייתו, ואיסוף תוצריי הלוואי שבהם יש לטפל. איזור זה שבו הופך הפחם לקוקס כולל את השלבים המלוכלכים והמזהמים. ב"צד הלבן" מטפלים בתוצרי הלוואי, בעיקר זפת, בנזול ואמוניה, שנוצרים בתהליך הייצור. מטהרים אותם והופכים אותם לתוצרי לוואי שימושיים. באיזור זה יש לטפל גם בטיהור השפכים: מי השפכים שנוצרים בתהליך עוברים תהליכי ניקוי במערכות טיהור מיוחדות – חלק זה של התהליך נתון בעשורים האחרונים לתקנים סביבתיים נוקשים ביותר, הרבה יותר מבעבר.

אחרי שנים רבות שבהן פעלו בחבל הרוהר מספר גדול של מתקני קוקס, הקרקע בסביבתם מזוהמת מאוד ומצריכה טיפול יסודי ויקר לפני שמתאפשר שימוש חדש בקרקע זו. באוברהאוזן לדוגמא, במקום שבו נמצא היום אחד הקניונים הגדולים באירופה (Centro) טוהרה הקרקע במחיר אסטרונומי של מעל 300 יורו למטר מעוקב. כך שעלות הפיכתם של שטחי התעשייה הענקיים מגיעה למיליונים רבים. מתקנים אחדים הוסבו לאתרי מורשת, ביניהם לשל מתקני הקוקס בדורטמונד ובאסן.

בעבר הופנו לעבודות הפשוטות במפעלי הקוק פועלים לא מקצועיים בתנאים קטסטרופליים מבחינה בריאותית. משמרת אחת עלולה להזיק לריאות כמו עישון של 100 סיגריות, ולא רבים היו הפועלים במתקן שהגיעו לגיל הפנסיה. בזמנים המודרניים, מספר הקוקיות הפעילות הצטמצם בשל תקנות סביבתיות מחמירות יותר ומעבר לתהליכים תעשייתיים בני-קיימא יותר. עם זאת, הקוקס נותר חומר חיוני לייצור פלדה ברחבי העולם. חמש מתקנים לעיבוד הפחם לקוקס פועלים היום בגרמניה, מתוכן שלושה בחבל הרוהר.

במסגרת טיול בחבל הרוהר, כדאי מאוד להקדיש זמן לנושא המורשת התעשייתית של האזור ולבקר לפחות במתקן קוקס, במכרה אחד לפחות, במפעל פלדה כדי להבין את חשיבותו של האיזור בהפיכתה של גרמניה למעצמה תעשייתית. נשמח לעזור לכם לתכנן טיול אישי ולהמליץ על אתרים מתאימים, אך גם הטיולים המוכנים שלנו לחבל הרוהר יובילו אתכם אל אתרי המורשת התעשייתית החשובים וימחישו את מלאכת כריית הפחם, עיבודו, וייצור הפלדה, שאפשרו לגרמניה להתפתח למעצמה תעשייתית וכלכלית.