אנדרטת הקיסר וילהלם והנוף הירוק של נהר הרוהר וסביבתו הנשקף ממנה מספקים הזדמנות להליכה נעימה בטבע הלא צפוי בליבו של מטרופולין הרוהר. שפע של מסלולים הליכה אפשריים החל מסיבוב קטן לתצפית ממגרש החניה ועד לטיול בן יום עם עליות נאות, תצפיות, מים ואפשרויות רבות לעצירות מרעננות. הכל כאן אפשרי.

אנדרטת הקיסר וילהלם הראשון.

האנדרטה לקיסר וילהלם הראשון ליד חורבות מבצר הוהנסיבורג היא אחד מאתרי ההנצחה המרשימים בעמק הרוהר. היא הוקמה בסוף המאה התשע ונחנכה ב- 1903 על ראש מתלול המשקיף על נהר הרוהר.

במרכזה דמותו של הקיסר וילהלם הראשון, שהוכתר ב־18 בינואר 1871 בארמון ורסאי (לאחר נצחונו על צרפת) לקיסר גרמניה המאוחדת – תאריך החקוק מעל פסלו הענק ומציין את תאריך היווסדה של הקיסרות (המכונה גם הרייך ה- II). משני צדדיו של וילהלם ניצבות שתי דמויות מפתח: הקנצלר אוטו פון ביסמרק, אשר תכנן ביד רמה את המהלך המדיני והדיפלומטי שהוביל לאיחוד, והמצביא הגנרל הלמוט פון מולטקה, שהנהיג את הצבא לניצחונות שהכריעו את אויבותיה שפרוסייה ובראשן צרפת – מה שהביא לכינון הקיסרות. שלוש הדמויות יחד יוצרות קומפוזיציה סמלית ברורה – הקיסר במרכז, ובצדדיו שני האישים שעל פועלם נשען האיחוד: ביסמרק המדינאי ובונה התשתיות ומולטקה המצביא שבנה את העוצמה הצבאית.

עוד בסביבה הקרובה: מבצר הוהנסיבורג

בצוק מעל נהר הרוהר, ליד אנדרטת וילהלם, נמצאות חורבות מבצר הוהנזיבורג, מבצר מימי הביניים ששימש נקודת שליטה אסטרטגית על העמק. המבצר הוזכר לראשונה במאה ה־12 והיה מרכז כוח חשוב של האצולה המקומית. במאה ה־18 נהרס כמעט לחלוטין. כיום נשארו קטעי חומה, יסודות מגדלים ושערים שממחישים את עוצמתו מימים עברו. בתחומיו הוקמה אנדרטה לנופלים של מלחמות העולם. עבור רבים היא מייצגת יותר עבר טעון מאשר זיכרון מאחד. בגרמניה הנצחת חללי מלחמת העולם השנייה מתבצעת בדר"כ באופן מוצנע מתוך הכרה באחריות ההיסטורית ובמורכבות הזיכרון. אתרי זיכרון מבדילים בין הנצחת קורבנות הפאשיזם הנאצי (יהודים, סינטי ורומה, שבויי מלחמה, אזרחים שנהרגו בהפצצות ועוד) לבין הזיכרון לחיילים הגרמנים שנפלו. בכל הנוגע לחיילים, הנצחתם נעשית לרוב במוקדים שקטים וממלכתיים, ללא סממנים הירואיים או מיליטריסטיים. קבריהם של חיילים גרמנים המצבות הן אחידות וצנועות, מדגישות שוויון במוות ולא גבורה קרבית. אין פסלים דרמטיים של לוחמים, אלא קברים שקטים המשדרים אבל וזיכרון. קיימות אנדרטאות מקומיות בעיירות ובכפרים, שנבנו לעיתים כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועליהן נוספו שמות הנופלים במלחמת העולם השנייה. כיום רבים מהן מלוות בשלטי הסבר חדשים, המבהירים את הקשר בין הזיכרון האישי לבין ההקשר ההיסטורי הרחב – אחריות לגרמניה הנאצית והפשעים שבוצעו. לרוב מורגש ניסיון להנציח תוך הענקת מקום לאבל המשפחות, אך ללא אידיאליזציה של מלחמה, ותוך הדגשה מתמדת של אחריות היסטורית וחינוך לדורות הבאים.

מפעל המים (כשעה הליכה מתצפית וילהלם ה- I)

לא הרחק מן האנדרטה וחורבות המבצר ניתן לבקר באתר מרתק של מורשת תעשייתית של חברת RWE, ספקית אנרגיה עיקרית באיזור: מפעל אגירת האנרגיה ההידרואלקטרי "Koepchenwerk". האתר, שנבנה בשנות ה־20 של המאה ה־20, שימש כאחד המתקנים הראשונים לניצול אנרגיה שאובה: מים מן הרוהר נשאבו למאגר עליון בשעות הלילה שבהן בד"כ עודף ייצור חשמל, והוזרמו במורד המדרון להנעת הטורבינות והפקת חשמל בשעות של ביקוש גבוה. תחנות אנרגיה שאובה הן תחנות כוח הידראוליות, שלרוב נבנות בקרבת אזורים גבוהים. למעשה, הן פועלות כ"סוללות ענק" ולא כמקור ישיר לייצור אנרגיה – הן מאפשרות לאגור כמויות גדולות של אנרגיה בצורה נקייה ובעלות יחסית נמוכה ולהמיר אותה לאנרגיה חשמלית בשעות שבהן יש ביקוש רב.

כיום המבקרים יכולים לבקר בחדר המשאבות והטורבינות על גדות הרוהר, להתרשם מהמבנים המונומנטליים וללמוד על הקשר בין ההיסטוריה התעשייתית של הרוהר, הנוף המקומי והחדשנות האנרגטית. האתר מוסיף מימד נוסף לביקור באזור סיבורג.

ניתן לשלב טיול רגלי באזור במסגרת טיול בחבל הרוהר – אחד מחבלי הארץ המרתקים בגרמניה הרחק מנחילי התיירות ההמונית.